דורית- יום החתונה כבר פה – חלק 2

אוף! איזה קשה זה להוריד את התחפושת המטופשת הזאת!
"אבי יקירי איפה דורית? אני מתחילה לראות אורחים באים."
"אני לא יודע יקירה, אבל אני סומך עליה. היא אמרה שהיא תבוא מהר."
ניסיתי בכל הדרכים להוריד את הדבר הזה ממני, זה לא יורד!!
"אולי כדאי שתיכנסי לחפש אותה בשירותים?"
אוף! אוף! אוף!
"טוב."
דווקא כששמעתי צעדים נכנסים לתוך השירותים פלטתי צעקה כזאת של איי.
שמעתי את דגנית: "דורית? דורית? האורחים מתחילים להגיע, את צריכה לצאת מהר."
"אני לא מצליחה להוריד את הדבר הזה ממני!"

"נו אבינועם, איפה הכלה שלך?"
"היא הלכה לשירותים."
"האין זה מקובל שהחתן והכלה יקבלו יחדיו א אורחיהם?"

סוף סוף עשיתי פיפי. פיו. אוי לא, האורחים!!!
התלבשתי שוב ורצתי לכניסה.
"אני פה אבא!"
"אמרת שזה יהיה מהיר!! איפה היית שעה וחצי?!!"
"לא הצלחתי להוריד את התחפושת.."
"אבי תירגע, היא הסתדרה בסוף לא?"
"כן."
ומאז הייתה בעצם שתיקה.
כל האורחים הגיעו, אבל לא עידן. איפה הוא? לוקח לו יותר מדי זמן לחנון- ממוצע.
"דורית? דורי-ית?"
"עידן?"
"הו הנה את! חיפשתי אותך."
"גם אני חיפשתי אותך."
"אה! גם לך יש תחפושת של מלאך!"
יו, זה הולך להיות מושלםםם!!!
"עידן, אני…"
"כל האורחים נא להתאסף לרגע!!" אבא אמר בקול רם: "אני רוצה להודות לכולכם שבאתם לחתונה שלי ושל דגנית, אשתי לעתיד, ואני רוצה להודות למשפחה של דגנית שעזרו לנו בארגון החתונה ואני רוצה להודות ל…" איזה חופררררר..
"דורית," לחש לי עידן.
"מה?"
"אבא שלך הקדיש לך תודה."
"לי?!"
"כן."
"ועכשיו כולם יכולים לחזור לעיסוקיהם עד 20:00." סוף סוף!
"אז עכשיו, עידן, יש לי משהו לומר לך… אה, איך אני אגיד את זה…"