דורית- חרם באינטרנט?
סוף סוף החופש הגדול. השמש זורחת, בגדים קצרים, גלשנים, אבל בעיקר אפשר לגלוש על פייסבוק! במשך חודשים לא יכולתי להיות עליו בגלל לימודים, ועכשיו אני יכולה כמה שאני רוצהההההה! שנייה אני אפתח את המחשב… או! הנה! רגע, מה? אין לי הודעות? מוזר, בדרך כלל כשיוצא לי להיות על פייסבוק יש לי 28 הודעות ומעלה. (אבל מי סופר באמת?)
מה לעזאזל?!! מה זה?! "מפגרת, מכוערת, מטומטמת,…" מה זה כל הירידות האלה?!
אולי הם סתם צוחקים?
נכנסתי לקבוצה של הכיתה של "עולים לח'1" וכתבתי את הפוסט:
" נכנסתי לקיר שלי והיו עליו מלא קללות ממכם. מה קורה?"
שובל הייתה מחוברת, וכנראה גם יהב.
שובל כתבה לי: "את לא יודעת? לכי תדפקי את הראש בקיר עד שתתחילי להבין מה קורה פה מפגרת."
ואז יהב הוסיף: "את כל כך צודקת שובל חחחחחחחחחח"
הייתי בהלם. מי אחראי לזה?!
סגרתי את המחשב מהר וקפצתי למיטה עם הראש לכרית אבל לא בכיתי. עדיין הייתי בהלם, חשבתי מה אני עשיתי? מה הולך לקרות עכשיו? ומי אחראי לכל העניין הזה?
הטלפון שלי צלצל, זה היה עידן.
"עידן! טוב שהתקשרת! מה הולך שם בפייסבוק אולי אתה יודע?"
"דורית, אני התקשרתי לגבי עניין אחר…"
"תפסיק להתמהמה, מה אתה רוצה?"
"אני נפרד ממך דורית. אני חושב שמערכת יחסים ביני ובינך, זה לא מתאים. אנחנו חברים טובים כבר כמה שנים וזה נראה לי מוזר להיות איתך במערכת יחסים."
"טוב חבל."
"בי."
ניתקתי. אוך, אני כל כך עצבנית!!!
גם הפרידה מעידן וגם הבריונות ברשת?!
מה אני אעשה עם עצמי?!
מה אני אעשה?!!!
תגובות (6)
למה הקוראים שהיו לי בעבר כבר לא הקוראים שלי?
זה דבר נורא מה שעושים היום באינטרנט , ועל תתייחסי אליהם , אני פעם עברתי חרם כיתתי וחוויתי כל מיני התעלליות באינטרנט , זה דבר נורא מאוד .
מי יודע כמה ילדים הם אכזריים כיום
תראי כל אחד עובר התעלות בבית ספר כל אחד, גם אם זה הצקה או שתיים או ממש הטרדה ספציפית לאורך כל השנה על ילד מסויים נכון שזה לא הוגן אבל צריך להתמודד עם זה אני חושבת שצריך לצאת על הילדים חזק, אבל זאת אני וגם אף פעם לא כולם קולטים אבל זה עובר.
חח גם הקוראים שלי משתנים וזה באמת נורא מה שקורה עם כל ההתעללות שקורה ועל זה כתבתי סיפור קצר עכשיו את יכולה לקרוא
מרגשששש ברמות
תמשיכי בבקשה.. איך יצאת מזה?
ואם תרצי לשמוע את הסיפור שלי אז הנה הוא-
אני חוויתי גם דבר כזה, אומנם לא היה פייסבוק, היב אייסיקיו ומקושרים ושם גם זה היה..
היתי פשוט קורבן לבריונות, וזה לא רק היה באינטרנט, זה היה גם בליצודים.
החיים מתהפכים במהירות מטורפת, פעם את למעלה פעם את למטה.
אבל היתי למטה בתחתית! אנשים היו מסתכלים עליי וממשיכים, 'מה אתם מדברות איתה' היתה ילדה אחת שהנהיגה את זה.
היתי מתעלמת, כי מי הם שיורידו אותי.. חוץ מזה זה רק קבוצה של בנות..
טעיתי! זה התפשט! אף אחד כמעט ולא דיבר איתי. ולמה? כי הם היו שפוטים!
אפילו לא שמתי לב לזה! היתי מדברת ואף אחד לא היה מקשיב, היו מתעלמים, כאילו אני רוח! 'היי אני כאן!!' רציתי לצעוק אבל זה לא היה אפשרי..
לא ידעתי למי לפנות,מה להגיד מה לספר.
בהפסקה היתי יושבת בכיתה ומחכה שמישנו יבוא להציל אותי, אבל זה לא קרנ. אף אחד לא ידע, כלומר כולם ידעו, אבל החליטו לשתוק!
ואני שואלת את עצמי מה אני היתי עושה, וברור שהיתי מגנה על הילדה שנפגעה, אבל זאת רק אני. אחת נגד כולם.
ההצקות המשיכו, היתי מזייפת מחלות ולא באה, הגעתי לאישפוז כי התלוננתי על כאבים נוראיים, רק לא להגיע לבית ספר.
רציתי למות, להיעלם. לא היתי נכנסת לאינסורנט בכלל, סגרתי את הרשתות החברתיות כי היתי רואה את כולם במסיבות, מגיבים דברים זועתיים עליי.
איפה ההורים שלי שיישימו לב? איפה אחותי שתראה שאמי בוכה רוב הזמן, איפה המורה שלי! המורה שראתה שלא היתי יוצאת להפסקות, כל היום בכיתה! איפה חברות שלי!?
אבל אי אפשר לענות על זה.. הם זה לא אני.
המשכתי ככה עד שעברתי בית ספר, החיים השתנו מקצה לקצה.
את החברים הקודמים? אני לא זוכרת. אבל אני זוכרת שהיתי שק איגרוף.
תקשיבו, זה סיפור שאני המצאתי. זה לא אמיתי. אף פעם לא עברתי בריונות ברשת. אבל בבית הספר הקודם שלי הייתי די ה"פריקית". אבל המשפחה שלי הגנה עליי. אז אני יכולה להזדהות אתכם בחלק מסוים.