דורית- התוצאה

דגנית חזרה הביתה. מה התוצאה? מה התוצאה?! נתקפתי פאניקה, והתנגשתי בדלת. אולי אבא ודגנית היו באמצע שיחה, אבל הם שמעו את ההתנגשות שלי. שמעתי אותם רצים במדרגות. הם פתחו את הדלת וראו אותי שוכבת על השטיח עם היד על האף. זה היה לא נעים. הם עזרו לי לקום. וככה הם נגמרה הפרשה.
ואז אבא אמר לי: "את יכולה לרדת למטה? יש לי משהו לומר לך."
ירדתי וראיתי את דגנית ואבא יושבים על הספה, הם היו מאושרים. חשבתי שדגנית בהריון.
וכנראה ההשערה הייתה נכונה.
"הקדמנו את החתונה לפורים, האולם אירועים הסכימו."
אהההה! לא פורים! זה היה היום שבו תכננתי לספר לירדן.
"את יכולה להזמין חבר אחד."
"אני מזמינה את ירדן." אמרתי לאבא בלי לחשוב. ואז הוא אמר:
"את בטוחה?"
"כן."
"אבל…"
"די אבי, תן לה. זאת בחירה שלה לא שלך."
"טוב, נשלח לו הזמנה."
עכשיו אני באמת מתרגשת. גם פורים וגם חתונה ביחד, זו האווירה הכי רומנטית שמשהו יכול לבקש. אבא אמר שכל האורחים צריכים לבוא מחופשים. ושהקטע פה שכולם יהיו מחופשים, וכאילו הם יהיו מחופשים לחתן וכלה. למה הוא היה צריך לספר לי את התוכנית הזאת בצורה הזאת? מה לא יכולתי להבין לבד?
היה צלצול בדלת, דגנית פתחה, שיט לא! זאת הייתה המשפחה של דגנית!! היא ענקית!!! כדי שכולם יכנסו הם צריכים להתפרס על כל הבית.
זה אומר שהם יגיעו גם לחדר שלי.
אבא צעק לי מלמטה: "דורית! בואי תרדי למטה!" לא השבתי.
אבא עלה במדרגות ובא לחדר שלי ואמר לי (עם דלת פתוחה, הוא רוצה להביך אותי.): "תרדי למטה להיות עם המשפחה שלך ברגע זה!"
המשפחה שלי?!!! ממתי הם המשפחה שלי?!
אז נכנס דוד של דגנית, קוראים לו אדי. והוא שם יד על הכתף של אבא ואמר לו: "כל הכבוד גבר, קשיחות הכרחית." בלית ברירה, נאלצתי לרדת למטה.
היה כל כך צפוף, כולם כל כך שמנים! (המשפחה של דגנית היא משפחה נורא שמנה, מפליא אותי איך היא לא יצאה ככה.)
אחרי שכולם הלכו, פתאום ראיתי שלא כולם הלכו.
המשפחה המצומצמת של דגנית נשארה בבית. שמעתי את אמא שלה אומרת לה: "אפשר להישאר פה ללילה אחד? אנחנו רוצים לעזור לך לארגן את החתונה."
"בטח אמא, מה שתרצו."
אוי לא!!!