דורית- המורים החליטו על שביתה 3 ימים, והמשפחה של דגנית.

"דורית, את ערה?"
"עכשיו כן אבא."
"יש שביתה."
"שביתה של מה?"
"המורים. את נשארת בבית 3 ימים."
"אההההה.. רק רגע! המשפחה של דגנית הלכה?" הייתי ממש שמחה באותו רגע. אבל אז… :
"לא. ונראה לי שהם אפילו מתכננים להישאר יותר! האם זה לא מרגש?" לא זה לא מרגש.
אז אחותה הגדולה של דגנית, החליטה שזה בסדר, להיכנס לחדר שלי ולהניח את הדברים שלה. ואז לומר: "אני ישנה בחדר שלך."
"אין מקומות אחרים?" אמרתי בחוצפה.
"אל תתחצפי דורית!" אבא רתח.
"אין לי מקום אחר."
מה אני עושה עכשיו? מה אני עושה עכשיו?! הצילו!!!
הטלפון שלי צלצל.
"הלו?" אמרתי במהירות.
"מה קורה דורית?"
"אחלה סבבה בסדר.."
"הכל בטוח 'בסדר'?"
"לא נו, אתה צודק עידן. המשפחה של דגנית מתארחת אצלנו לכמה ימים, ועכשיו יש את השביתה המפגרת הזאת, דווקא שאני צריכה את בית- הספר יותר מכל! וחוץ מזה, קיבלת את ההזמנה?"
"כן. אני בא."
"יופי! אז התוכנית תוצא לפועל!"
"את בטוחה שאת עדיין רוצה לעשות את זה?"
"למה אתה בכלל שואל?"
"בגלל שבזמן האחרון ראיתי שאת מתחילה לחבב את דגנית."
"לא! איו…"
"אהה! יש לי הוכחה! כל פעם שאת אומרת איו על דגנית את אומרת את זה בקול רם, עכשיו הרהרת."
"יכול להיות ש… אני רוצה לבטל את התוכנית."