דורית- החתונה הולכת ומתקרבת…

"את בטוחה?"
"ב100 האחוזים שיש בתוכי."
"בשביל דגנית?????"
"מה? ברור שלא! אני לא רוצה לפגוע באבא."
"הבנתי."
"אז שתבוא לחתונה יש לי משהו להגיד לך.."
"אולי תגידי לי עכשיו?"
"לא אני רוצה בחתונה."
"טוב בחירה שלך."
"כן, בחירה שלי."
"בי."
"בי."
הטלפון התנתק. ואז שמעתי את אבא צועק: "דורית רדי למטה שנייה, יש לי שאלה לשאול אותך."
זה לא היה "לו", זה היה "להם".
"מה את חושבת על האולם הזה?" הוא הצביע על עמוד במגזין חתונות שאני מכירה.
"יפה."
"אל תנפנפי אותי, תגידי לי מה את באמת באמת חושבת."
"אהה, הוא נראה בסדר."
"תודה יקירה את יכולה לעלות לחדר שלך."
"אבל רק אמרת לי לרדת!"
"אבל יש לנו שיחת מבוגרים לעשות."
"אבל אני מבוגרת כבר מ2012."
"זה לא עושה אותך מבוגרת מתוקה." דגנית אמרה לי.
"אמא תמיד אמרה לי שזה כן."
"אבל זה לא דורית." אבא ענה בתקיפות, כמו שהוא יודע לענות.
עליתי לחדר שלי, הם כאלה מעצבנים. אני אתקשר לעידן,
לא. אני סתם אהיה חופרת. אבל אולי כן, לא.
לא יכולתי לעצור את עצמי. איך שהוא בלי הפקודה שלי, היד שלי לקחה את הטלפון מהשולחן וניסתה להגיע למספר של עידן באנשי קשר. אבל לא, אני לא נתתי לה.
אז בטעות חייגתי לקרינה.
יופי לי.