דברים מהחיים

אוקיי.. לילה שלישי של בכי
כבר תקופה לא קצרה שאני מרגישה לבד.
עוברים עליי דברים ואין לי את מי לשתף .
סתיו אומר שהוא פה בשבילי אבל ברגע שאני מנסה לפתוח את הנושא הוא ישר מחליף אותו אחרי שהוא אומר לי שהוא פה בשבילי .
ואני אומרת לעצמי ״ למה הוא מבטיח דברים שהוא לא מסוגל לעמוד בהם?״
אני ממשיכה לחייך , לצחוק , להראות שהכול בסדר אבל בפנים אני נשברת .
אני מתרסקת נפשית מה שמביא להתרסקות בלימודים , ביחס שלי כלפי ההורים …
אין לי עם מי לדבר …
אין לי עם מי לפרוק….
אז אני פשוט יושבת במיטה שלי בלילה , בדלת נעולה ובוכה בשקט ..
מקווה שאף אחד לא שומע את הדמעות החונקות שישבו לי כול היום בגרון ועכשיו יוצאות במלוא המרץ.
אני מדברת עם אלוהים אבל הוא לא כולכך עוזר , כי עדיין אני לא מרגישה שאני פורקת את מה שיושב לי על הלב.
עצוב שאף אחד לא שואל אותי מה שלומי בהתחשב בעובדה שאני תמיד נותנת עצות , כאן כדי להקשיב , כדי להחזיר למסלול אבל אף אחת ואחד לא נימצא בשבילי .
אף אחד לא מוכן לקחת על עצמו את תפקיד החבר הטוב .
אף אחד , אף פעם לא שאל אותי מאיפה העצות האלו באות .
ואם היו שואלים הייתי עונה ״מתוך ניסיון״.
הרבה זמן שאני לבד ..
הרבה זמן של זמן איכות עם עצמי …
הרבה זמן לא שאלו אותי איך אני מרגישה .
הבעיה היא שלאף אחד לא באמת אכפת !
והלוואי שמשהו היה באמת מתעניין ובאמת היה מקשיב ורואה …. שמאחורי החיוך שעל השפתיים שלי מסתתרת נשמה הרוסה , שבורה , פגועה , ומרוסקת .
גם כשאני מנסה להסתיר את הרגשות שלי …
אני תמיד שוכחת שהעיניים שלי מספרות הכול !
תמיד תוכלו לראות את הריקנות שבעיניים שלי אם תסתכלו עמוק ..
רק אם למשהו היה אכפת ????