גניבה

ההרגשה הזאת… כשמישהו תוקע לך סכין בגב.
אתה עוזב אותו, מראה לו את כל האפשרויות שלו, והוא מחליט לעשות לך דווקא. דווקא לחטט בדברייך עד שמצא את מה שחיפש, לקחת ולצאת בשריקה, כאילו ששום דבר לא קרה.
ואז אתה חוזר, ומגלה שהמישהו הזה, שכל כך סמכת עליו, בגד בך שוב, ואפילו לא טרח להסתיר את זה.
אתה תוקף אותו, שואל למה, והוא אומר בקור שזה בגלל ש״היית חייב לי״.
אתה יודע שזה לא נכון, אבל הוא לא מוכן להקשיב לך. אחרי שאתה חוקר עוד קצת ומגלה שהוא לקח ממך יותר ממה שציפית, אתה מגלה שאי אפשר להשיב את זה. הכל נעלם.
בשביל משחק מטומטם הוא תקע לך סכין בגב, שכרגע מלאה בדם, ולא אומר סליחה.
ואתה יודע שאין לך סיכוי להשיב שום אבל שנגרם, שהוא תמיד יברח עם זה.
אתה יודע ששום דבר שתעשה לא ישנה- תמיד תהיה חסר אונים, ותמיד הוא יברח עם מה שעשה, מגחך ברשע.
אחרי שאתה נותן לפצע להגליד טיפה וממשיך בחייך, אתה מבין שאתה לא היחיד שהוא בגד בו. אתה רק אחד מבין רבים.
ועל זה, שבגד בך לא מעט פעמים, ודקר סכין בגב אחרים, אתה לא שוכח ולא סולח.
לא משנה כמה זמן יעבור.