גם אני לפעמים
"גם אני לפעמים." עניתי לה. "עם עצמי ובלעדיי. בנקודה בה כל חפץ מסביב לי מאבד צבע ומשמעות. צליל וריח. והכל לא נע בכלל. כמו תמונות בדפים של ספר בשחור לבן שאין לי ידיים להפוך בהם. הם פשוט יושבים שם והפרצוף שלי לא מסוגל להסית מבטו, כאילו כל מה שמסביב זה יקום שחור. ואני מקבלת את התחושה שהעיניים שלי הופכות לאפורות גם הן ואט אט כל שריר בגוף שלי מת עד שאני לא בטוחה אם אני חלק מהספר. או בעצם מן החלל.
גם אני לפעמים."
תגובות (7)
זה יפהפה
אה, לפעמים אמנות היא החיים עצמם. ואז היא לא מתיימרת להיות עצמה וזה בסדר. היא פשוט היא. וזה יפהפה. כמעט שלא שמתי לב.
אני אוהבת אתכם… תודה (:
לדעתי זה יותר בכיוון של ערפול הגבול בין הדמיון למציאות
וואו, זה… דיי מדהים.
+ 5
לא, זה קטע מועתק מתוך שיחה שלי איתה. חח אתה תמיד מביע את דעתך ככה שאי אפשר לנחש מה,באמת הרגשת
חחחחח ותודה!!!