גדוד 105 בזבל – פרק ראשון

"אז, יש לי משהו לספר לך." אמר טיילור והוציא את העוגה מהתנור.
"שפוך."
"קים חוזרת לגדוד." טיילור אמר ואז סתם את אוזניו לתגובתה שלדבריה לא מוגזמת בכלל. בכלל.
"מה?! חוזרת לגדוד?! היא חתיכת – היא… היא לא יכולה ככה סתם לחזור לגדוד! היא בגדה בנו, הלכה לגדוד 107! אייק אשכרה קיבל אותה?!"
"היי, היי, תירגעי," טיילור התאפק שלא לצחוק והוריד את הכפפות העבות מידיו. "אפילו שהגדוד לא ממש צריך אותה בכל מה שקשור למודיעין ולאת-יודעת-מי,"
"פשוט תקרא לו קורי, טיי." גיחכה רות׳.
"אל תגידי את השם שלו!" התנגד טיילור ונתן לרות׳ "טפיחה" על גבה.
"הוא נישק אותך רק פעם אחת!" רות׳ צחקה ופרעה את שערו של טיילור, מה שלא הפריע לו.
"הוא חשב שאני הומו, רות׳!"
"אני לא יכולה להגיד שלא מופיעים אצלך התסמינים!"
"לכי תזדייני," חייך טיילור וקיבע את הנשק בארון. "תקבעי את הנשק ואני אקפיץ אותך הביתה. אין לי את כל היום."
"זה גם הבית שלך, להזכירך." חייכה רות׳.
"פשוט בואי כבר." רטן, עטף את העוגה. רות׳ קיבעה את הנשק בארון, טפחה על כתפו של חברה הלא-הומו ושניהם צעדו לחיפושית הצהובה. הוא התניע אותה והיא נכנסה למושב שליד מושב הנהג. הוא התחיל לנהוג והם, כמובן, המשיכו את שיחתם היומית.
"אז, אתה אומר שאתה לא הומו?" גיחכה רות׳.
"תגידי, בת כמה את?" צחק טיילור.
"בן 12 ל-14, למה?" אמרה ושניהם צחקו.
"זה מסביר למה את לא מפסיקה לדבר על את-יודעת-מי?"
"וואו, גם אתה בן 13!" צחקה רות׳ ואז המשיכה בגלגול עיניים. "קורי. קוראים לו קורי. והוא…"
"שלא תעיזי. יש כאן מצלמות." הוא לחש לה בכעס. "שנעבור את המחסום אל מחוץ לבסיס, סתומה."
הוא חייך לעבר ריק, האיש שלעולם לא חייך בחיו, זה ששומר על בסיס המטוסים גולדן טריור מוגן מפני אויבים, למרות שאף אחד אי פעם חשב אפילו על לעשות פיגוע בבסיס מטוסים ממש לא מוכר.
"הייייייי, ריק." טיילור משך את ה"היי", הצדיע לריק בגיחוך והמשיך עם המכונית.
"איזה אידיוט, אלוהים…" מילמלה רות׳ וגיחכה.
"קורי הוא המפקד של אייק."
"תסתמי!" הוא נזף בה בכעס והיא זעה באי נוחות בכיסאה.
"אין טעם להכחיש, טיי. הוא בן 30, לא כזה זקן."
"איכס, מגעילה!" הוא זרק עליה דיסק מהמאה ה-19 שמצא בתא הנהג והיא השמיעה גניחה.
"אאוץ׳, אידיוט! – היי, הביטלס!" היא צחקה. "שים את זה, בחייך!"
הוא נאנח ונעצר ברמזור אדום. הם היו 2 קילומטרים מהבית, מה שנחשב אצלם קרוב, כי גולדן טריור הוא בסיס בסוף העולם, שתי פניות שמאלה, המחובר לעיירה קטנה ופעילה בשם ריידרסטנק ליד ניו יורק, רחוק מג׳רזי, עיר הפשע.
היא דחפה את הדיסק לידו, הוא פלט "אאוץ׳" ושם את הדיסק בטייפ.
"Yesterday… al my troubles seems so far away…"
"Noe it looks as 'do they here to stay, oh I belevie in yesterday!"
צרחה רות׳.