גבולות

איתי פחד להתאהב
פעם מישהי שברה לו את הלב ומאז הוא נכנס למצב כוננות.
ככל שהתאהב בי יותר הוא רצה לעשות בשבילי יותר. בהתחלה זה היה נראה מאוד רומנטי אבל עם הזמן התפתח למצב שאני לא יכולה לזוז מטר בלעדיו. הוא החל לקנא, הפך מאוד רכושני והקניט אותי.

איתי לא היה מבקש סליחה מעולם, במקום, הוא רצה להתקדם. בואי נתקדם משם הוא היה אומר.
אחרי כל ריב הוא היה נעלם ליום יומיים ואז חוזר עם תחבולות בדמות מתנות, תיקונים בבית, טיסות לחו״ל

כשלא הייתי נותנת לו סיבות לקנא או לכעוס הוא היה בסהכ בנאדם טוב. מאוד איכפתי כלפי הסביבה, חברותי. היה נראה לי הגיוני שאני צריכה לעבוד על המידות ולהיות בנאדם יותר טוב. תמיד אפשר לגדול. אם הוא אומר שאני חרא בנאדם אולי זאת אמת.

אז שאלתי את הרבנית אם מישהו אומר לי כל הזמן שאני זבל איך אפשר לדעת אם זה בהכרח נכון? כאילו, תציבי אותי על איזה גרף שאני אדע איפה אני ביחס למדד הזבל בעולם הזה
היא אמרה לי שהיא בטוחה שאני לא חרא בנאדם אבל לא יזיק אף פעם לעבוד על המידות.

העניין הזה של המידות עבד לתקופה, הנחו אותי העקרונות של סייג לחוכמה שתיקה ואהבת לרעך כמוך. התנדבות הייתה נראית לי כמו דבר מתאים לסטייל הטהור שלי והחדש, גם יוגה השתלב לי שם והצהרות על כמעט טבעונות.
התחלתי לדבר פחות ולהקשיב יותר.
הכל התלבש בול.

איתי לא כל כך אהב את זה והחליט להפתיע עם כרטיסי טיסה לאמסטרדם בשביל לקחת שליטה על השיגרה שלי בחזרה.
במהלך חמישה ימים הוא נגס לי ביס ביס בפיתה של הסבלנות ולא חסך בלחיצות על כל נקודות החולשה.
ואני רואה מולי את הרבנית, מסבירה לי שעם כל בן זוג כעסן צריך לדעת להכיל.
ואיתי צורח את כל המלון שיש מצב שהוא הרגע דיפדף אותי בטינדר ושאני זונה וזבל של בנאדם שקימטתי לו את החולצה.
ואני יוצאת לטיול במחוזות גיל 6, לפעם ההיא שרבתי עם ענת.
נעלתי אותה מחוץ לבית שלי ולא נתתי לה להכנס. והיא בכתה מחוץ לדלת, דפקה עליה, לא הבינה למה היא באין כניסה. בסה״כ חילוקי דעות חשבה ענת. אבל אצלי זה היה עניין עקרוני. שחור או לבן חיים ומוות. יש גבולות שלא עוברים. עמדתי בצד השני של הדלת והקשבתי לה בוכה.

ועכשיו, כל מה שבא לי לעשות זה לטרוק לו את הדלת בפנים אבל הרבנית איתי ובא לי שהיא תיהיה גאה, אז אני ניגשת אליו ונותנת לו חיבוק.
אבל איתי דוחף אותי ממנו ורצים לי סרטים בראש איך אני רצה בשדה פתוח עם אומה טורמן ואנחנו מתחילות לעשות קארטה כמעט כמו בkill bill רק על מזרונים כדי שלא ניפצע והיא מנצחת אותי ואני נופלת למזרן אבל זו בעצם הריצפה

פוקחת עיניים
רכב, לילה, איתי נוהג

איתי: מאמי אנחנו בדרך למיון

אני מנסה להתרומם במושב אבל מרגישה דקירה בצד השמאלי של הראש שמשתקת אותי חזרה לעומק המושב

איתי: מאמי לא היית צריכה לחבק אותי כשאני
עצבני, את יודעת שאני לא יכול להרגע
ככה.
עכשיו בגללך אנחנו נצטרך לבלות את כל
הלילה במיון. חשוב לי לדעת שאת בסדר
מאמי, אין מצב שהייתי משאיר אותך שם
על הריצפה.

הראש מתפוצץ ואני רק רוצה להיות שוב מול אומה טורמן, שם בשדה, לדפוק סלטות על המזרון ולהפריח בועות סבון או לפחות לאכול פטריות באיזה פארק
אבל אני פה, עם איתי, בדרך למיון.

למחרת כבר היינו על טיסה חזרה
איתי כעס שאני עושה לו פרצופים אבל לא יכולתי אחרת כי היו לי תפרים מעל הגבה השמאלית וזה משך לי את העין למעלה ואולי זה באמת היה נראה מוזר וביקשתי סליחה אבל הוא ממש התעקש שזו מראה לנשמה שלי ושיש בה רק חושך וביקש להחליף מושב בטיסה.

מאז לא ראיתי אותו.
מדי פעם הייתי רואה את הסטוריז שלו באינסטגרם והוא המשיך לסמס לי כשהוא לא עם אחרות.

לרבנית אמרתי שלום והחלפתי אותה בנטלי, פסיכולוגית קלינית מבברלי הילס שמתמחה בשיחות סקייפ לכל מקום בעולם.
נטלי אמרה לי שאני צריכה לסנן אותו דחוף, לתרגל להגיד כל מה שאני חושבת ולהציב גבולות.
לא היה לי כל כך איפה לתרגל ולא בדיוק הבנתי מה זה אומר להציב גבולות עד שיצאתי לדייט עם נדב.
נדב היה איש העולם הגדול, שחקן פוקר מקצועי. נדב החליט לחשוף אותי לעולם שלו ולקח אותי למשחק. הוא ניסה לתת לי טיפים מועילים כדי שאנצח, אבל כל מה ששתה לי את התשומת לב היו המלצריות החצי ערומות שמסתובבות בקאזינו, מגישות שמפניה וסיגריות כאילו יצאו ממגזין ווג.
נדב צחק מהתמימות שלי אז צחקתי עליו בחזרה שהוא קצת עגלגל ושהוא צריך קצת מכון כושר בלו״ז.
נדב השתתק לרגע והלך לשירותים.
אני חושבת שעברו משהו כמו ארבעים דקות עד שהוא שלח לי הודעה…
הוא כתב שהוא החליט שהוא מאוד נעלב מהבדיחה שלי כי בתור ילד הוא היה ילד שמן
ושהבחורה כמוני שמורידה אותו אין לה מקום בחיים שלו אז הוא חתך הביתה ושיהיה לי בהצלחה.

אני יושבת שם לבד, באמצע הקאזינו, חצי עצובה מאיך שגרמתי לנדב להרגיש וחצי כועסת על הדרך שבה הוא בחר להגיב.
ואז איתי מתקשר.
התחשק לו להתגעגע והוא בעצם לא מבין למה אני משחקת אותה קשה להשגה.
ואני מספרת לו את מה שקרה והוא מציע להגיע לאסוף אותי ולפתור לי את כל הבעיות, מי יאהב אותך כמוני מאמי אף אחד.
ולרגע שמעתי את ענת בוכה והרגשתי רע שטרקתי לה את הדלת בפנים מבלי להסביר לה איך אני מרגישה

ותוך כדי שאיתי מתניע בדרך להפוך לאביר על הסוס הלבן אמרתי לו שיקפל את עצמו חזרה כי נשבר לי הזין ושזה מחמיא לי שאני זה כל מה שהוא חושב עליו כשהוא לא עם אחרות אבל בגדול הוא אפסית מסה״כ של בנאדם ואין לזה מקום בחיים שלי.
איתי התעצבן אמר שבלעתי גלולת אומץ ואיך יש לי תחוצפה אחרי כל מה שהוא עשה בשבילי ואני פשוט ניתקתי לו את הטלפון בפנים.
הרגשתי מלכה כמו נדב.

לקחתי שלוק מהשמפניה ומיששתי את הצלקת מעל העין. היא עדיין הייתה שם למרות שעברו שלושה חודשים.
חשבתי לעצמי שאני צריכה לקבוע ניתוח פלסטי ליישור הגבה. אולי אז אני אחזור לחייך כמו בת רגילה, בלי פרצופים.