בשנה האחרונה שלי בתיכון

השנה האחרונה שלי בתיכון התחילה כרגיל,
כיתה שאני לא ממש מחבבת, מורים שלא רוצים להיות פה כמו שאני לא רוצה, חברים טובים, דרמות רגילות, חפירות על ציונים ועוד.

אז משום מקום זה הגיע, דרך חברה משותפת הוא הגיע אליי שוב. מה הוא כבר יכול לרצות ממני?
למה שוב? למה הוא? למה אני?
אם אני ארצה לספר את הסיפור הזה מההתחלה אהיה חייבת לספר גם מה קרה לפני.
בתחילת התיכון היה לי חבר מדהים שאהבתי מאוד ונפרדנו כי זה פשוט לא עבד יותר, אחרי שנה ביחד היה לי קשה לראות את החיים שלי בלי עוד מישהו. כחודש וחצי אחרי הפרידה הלכתי לקומזיץ שידיד אירגן, ושם הוא היה. גבוה, חתיך, גדול ממני, חזק ממני והכי הכי חשוב, הוא רצה אותי. דיברנו כל הלילה, הוא היה מדהים ואני הרגשתי הכי גדולה בעולם! והתנשקנו.

משם המשכנו להיפגש ולהתנשק ולא כלכך ידעתי איך לבוא להגיד או לבקש שניהיה ביחד, אני הילדה הקטנה שהייתה רק במערכת יחסים אחת והוא הגדול והגברי שהיו לו הרבה לפני ויהיו עוד הרבה אחרי, אז לא ביקשתי. נפגשנו בבית של חברה יום אחד ונשארנו להתנשק בחדר לבד, טעות מספר אחת שלי. הוא ניסה לגעת בי בצורה שהיחיד שנגע בי ככה היה האקס שלי שהיה החבר הכי טוב שלי וסמכתי עליו בעיניים עצומות. לא הסכמתי. הלכתי וברחתי וחזרתי הביתה לבד עם תובנה. הוא לא יגע בי ככה כל עוד אנחנו לא ביחד. בסוף רבנו והוא לא רצה להיות איתי בטענה שאני לא מצחיקה וזורמת. זורמת הא? רצית שאני אתן לך לגעת בי. זה כל מה שרצית, בנית את הרגע הזה מאוד יפה. אז כן אני לא אהיה לא מצחיקה ולא זורמת. הדבר האחרון שאמרתי לך זה שאתה פותח את הפה יותר מדי כשאתה מנשק ואתה זרקת לי איזה שטות שאני אפילו לא זוכרת.

נשארנו באותו המעגל חברים, הוא נכנס למערכת יחסים עם הילדה הכי מצחיקה שאני מכירה ואני נכנסתי למערכת יחסים עם מישהו שהתגאה בי ורצה להיות איתי בגלל האישיות שלי. לבסוף נפרדנו משניהם ומאז עברה שנה אולי שנתיים.
הגענו ללפני חודש וחצי של השנה, הוא שלח לי הודעה. שוב, למה לי? מה אני עשיתי?
אבל הוא כבר חייל שמשקיע ושולח לי הודעות ולי יש חולשה לחיילים קרביים שמשקיעים בי את הזמן הקצר שיש להם, אז המשכתי לדבר איתו.
רציתי להבין מה הוא רוצה ממני, רציתי להבין למה הוא חזר ולמה דווקא אליי.
אחרי כמה ימים התעצבנתי, שאלתי אותו למה, למה עכשיו, מה הוא רוצה.
התשובה שלו הייתה ברורה, \"אני רוצה פורקן מהצבא\" הוא אמר.
הבנתי למה הוא מתכוון, הוא לא תמים ואני כבר עברתי כמה דברים מאז השיחה האחרונה שלי איתו. \"זה לא מה שאני מחפשת, תודה\" אמרתי, בעוד שאני לא שלמה עם ההחלטה הזאת.
\'מה כבר יש לך להפסיד? הא? את רוצה חבר? את לא רוצה קשר רציני, וכבר דיברת על זה עם החברות שאת רוצה משהו חד פעמי, וכבר התחלת לחשוב על מי ואת מי אז למה פתאום את סוגרת את ההזדמנות הזאת? הוא בצבא והוא יחזור פעם בשבועיים וגם זה בקושי, יהיה לך שקט, זה מה שאת רוצה! \' כל זה רק חלק מהדיון העצמי שהיה לי בראש.
החלטתי לשלוח לו הודעה שהתחרטתי וללכת על זה.
נפגשנו במקום נטרלי, התנשקנו והוא שרט לי את הגב בצורה שגרמה לי לשכוח מה אני עושה.

מאז הוא הולך וחוזר לצבא, ואני מאוהבת בזה, שבוע חופש ויום אחד של מפגש, לחיות את החיים שלי בלי הפרעה ואז לחזור אליו.
זה היה הסידור המושלם, נהנתי ואהבתי להיפגש איתו והרגשתי הכי גדולה וסקסית שאפשר.
בלי התראה הגיע חג הפסח ואיתו גם הוא חזר, לשבוע וחצי.
בשבוע וחצי האלה הבנתי שנכנסתי למערכת יחסים שלוקחת ממני. עד עכשיו היה לי שבוע רגיל ויום של רגשות, עכשיו יש לי שבוע וחצי של רגשות ומלחמות פנימיות על אם הוא רוצה אותי או לא, אם אני בסדר, אם אני מספיק יפה, מספיק חכמה, מספיק ומספיק ודי.
לא יכולה יותר, לא רוצה לראות אותו יותר, לא יכולה לשמוע אותו מדבר ולא יכולה לחשוב עליו יותר פשוט לא יכולה.
באחד הימים בשבוע וחצי הזה חבר שלו נשאר לישון אצלי,
לא הכרתי את החבר הזה אבל זרמתי, היה לי בית ריק ואמרתי למה לא?
קמנו בבוקר אחרי שעתיים שינה והתחלנו לדבר, על תוכניות מצויירות, על הילדות שלנו במקומות שונים בארץ, על טיולים, על מה אני אעשה לפני צבא, על לאן אני רוצה לטוס, מה אני רוצה לעשות בחיים, על הכל. דיברנו 3 וחצי שעות ברצף, בכל הזמן הזה הוא לא ניסה לנשק אותי, לא לגעת בי, לא לרמוז אפילו. שאלתי אותו לפני שהוא הלך אם הוא היה מנסה לנשק אותי אם לא הייתי במערכת יחסים מסובכת עם חבר שלו, הוא ענה שכן. רציתי לנשק אותו, רציתי אותו גם, הוא הבין אותי, הוא הקדיש את הזמן להבין אותי ולהקשיב לי. אבל לא יכולתי לעשות לו את זה, אני לא יכולה להכניס אותו למשולש אהבה המסובך הזה.
נתתי לו ללכת.
אחרי שהוא הלך נכנסתי למיטה, שמתי מוזיקה ונכנסתי מתחת לכל השמיכות וחשבתי. חשבתי על מה אני עושה עם החיים שלי, מה יגידו ההורים אם הם ישמעו על זה, מה יגידו המורים והחברים לכיתה. החלטתי שזהו, די עם השטויות, חודש וחצי של שטויות ועכשיו הגיע הזמן לחזור לשגרה. לחזור להיות שוב אני.
עוד לא נפרדתי ממנו, הוא חזר לצבא, הוא לא דואג ממני ולא דואג לי וגם אני לא דואגת לו.
אנחנו ניהיה בסדר.
אני מחייכת כשאני חושבת על החודש הזה, לא חייכתי ככה כשהוא היה פה.