בקנטינה

היא יושבת ליד השולחן. התיק הכבד שלה מונח על כסא לידה .
היא אוכלת את הכריך שלה לבד. טונה עם ביצה וליד זה כוס מיץ גזר.
היא יותר נמצאת לבד מאשר ביחד. זה בעצם הסיפור שלה .
הוא מגיע עם הקפה שלו בכוס חד פעמית. והעוגה בשקית החומה.
הוא שואל בביישנות עם אפשר לשבת.
כל השולחנות ריקים .יש שולחן אחד שיושב זוג שלא רואה אף אחד ממטר.
היא מתחלחלת. מה האדון הזה שכבר נתקלה בו בבריכה, הדג היבש הזה,מה הוא עכשיו ?מנסה להתחיל איתה?ממש!
לא. היא אומרת . תיכך יבואו לשבת כאן . שקר כלשהו. שעלה לה מיד . והיא פותחת את השקית של הטונה. היא רעבה ונוגסת בו. הגבר הזה יושב בשולחן לידה,לוטש עיניים בה.
זהו, בביס השני היא כבר קמה,אורזת את הכריך ויוצאת.
היא בדרך כלל לא נוהגת לאכול שם. נדיר. תמיד בבית או עם חברים בבית קפה או מסעדה. בקפיטריה הזאת נדיר שהיא שותה קפה או אוכלת כריך.
כבר הלך לה כל החשק. כבר לא היתה רעבה .
חשבה שתצליח להרוג איזה חצי שעה ואז לנסוע צפונה.
אבל…
נו מילא , עדיין מבוקשת מסתבר , מסתכלים עליה, מתעניינים בה , זה שהיא משדרת שהיא לא מעוניינת כנראה מושך יותר . וכן תאריכי את השמלה ותפסיקי להתאפר אם את רוצה שלא ישימו לב אלייך . מדהימות התובנות שאת מגיעה אליהן לבד .