בצהרי היום

שלושה כיסאות היו ליד השולחן וקבוצת המילואימניקים משכה שניים נוספים מן השולחן הסמוך והתמקמה במרפסת הרחבה של בית הקפה. מעליהם השתפלו השרכים שהצלו על כל הרחבה. הם הזמינו בירות והמלצר אץ להביאן. עוד מעט יזמינו ארוחה כמו אתמול והכרס תתפח לרובם. אחר כך יחזרו בג'יפ החדש של מיקי לבסיס הסמוך לקיבוץ. בלילות הם שמרו ובימים היו חופשיים וחיפשו מקום להעביר את זמנם.
מן המרפסת יכלו לראות את שיפולי הרחוב האופייני לעיירת פיתוח. הוא היה דל בירק, דל בתנועה ודל במכוניות חונות. האווירה נדמה, הייתה פסטורלית וציוץ הציפורים היה הצליל היחידי שנשמע באוויר. השעמום התפשט והרדים את החושים והם ניסו להיאבק בו. חנן סיפר בדיחה וליפשיץ געה בצחוק טיפשי שהביא את האחרים לצחוק יחד עמו. המלצר הגיש את הבירות ומיקי דחף לו שטר בכף היד. כולם שתו ועישנו.
תלתלים של נערה נעו מעבר למעקה והחברים מתחו וזקפו את גבם כדי לראותה, צוארם נמתח כדי לראות את ישבנה המתנדנד ומתרחק ונדמה שהיה אפשר לשמוע את חריקת גלגלי השיניים של דמיונם. ממולה נראתה מתקרבת קבוצת גברים מקומיים בעלי חזות בריונית משהו במכנסים הדוקים ובחולצות חושפות חזה. שרשראות זהב עיטרו את צווארם וטבעותיהם הבוהקות בשמש משכו את תשומת הלב. תוך שהם מציקים לנערה המסתלקת לה בגוו מתוח וצוחקים בקול רם, הגיעו לג'יפ של מיקי ועצרו לידו. פניהם הרצינו באחת והם פלטו קריאות התפעלות מיופיו המטופח. למיקי היו תמיד רכבים יוקרתיים ו"מוציאי עיניים". הם הבחינו בחיילים היושבים בבית הקפה ואחד מהם שהתנהג כמנהיג החבורה החל מקיף בהשתאות מופגנת את הג'יפ תוך כדי טפיחות על הפח הלבן והמבריק ונוגע קלות בשמשות. חבריו צחקו והחלו מחקים אותו ומקיפים את הג'יפ תוך טפיחות קצובות על הפח, מה שהזכיר אוכלי אדם המסתובבים סביב סיר המרק הענק ביער עד שיעלה התבשיל. למעלה במרפסת קפאו המילואימניקים ובלעו את רוקם בדממה. תחושת "הצרות מגיעות" חלפה בהם.
מיקי קם ממקומו והחל פוסע לעבר המדרגות כשחבריו מביטים בו בדריכות. הוא הגיע אל הגי'פ ועמד מול המנהיג ואמר "יפה" אה?". הריקוד הקניבלי נעצר ונדם.
"וואלה יפה." ענה הלה בחיוך חושף שיניים חסרות, "אחלה גי'פ" וחבריו צחקו מסביבו. המתח היה באוויר ואיש לא ידע כיצד זה ייגמר.
"אחלה ג'יפ?" חזר אחריו מיקי בשאלה. הגברתן נעץ את עיניו בפניו של מיקי ונראה היה שהוא מתכוון לנגוח במצחו.

מיקי לא הסיט ממנו את מבטו, הוציא את צרור המפתחות מכיסו והושיטו לברנש. "קח סיבוב" אמר. הגבר הופתע והיסס.
"אתה רוצה סיבוב?" שאל מיקי.
"כן, בטח."
"נו, קדימה קח סיבוב." דירבן אותו מיקי.
הוא נטל את המפתחות ונכנס לג'יפ בולע את מבוכתו, התניע, תקע מבטו בעיני מיקי ונסע.
החבורה עמדה והביטה בג'יפ המתרחק.
ליפשיץ לחש "הלך הג'יפ."
חנן קרא בקול "מיקי תשכח מהג'יפ."
אחד הבחורים עטורי הזהב ענה במבטא מקומי "אין דבר כזה! אם ג'וג'ו מקבל הוא מחזיר, אבל רק אם הוא לוקח לבד הוא לא מחזיר" חבריו התפקעו מצחוק ואישרו בהינד ראש.
חלפו דקות ארוכות והג'יפ עדיין לא חזר. כולם הביטו לעבר האופק וחיפשו סימן תנועה.
"הלך הג'יפ" חזר חנן ומיקי סירב להאמין.
לבסוף הוא הופיע. מתקרב באיטיות. ליד ג'וגו' ישבה נערה צעירה וחיוך נסוך על פניה.
הג'יפ עצר רחוק מהם וג'וגו' סימן בידו למיקי לבוא.
מיקי נטש את החבורה ניגש למכונית, רכן על החלון והביט בשניהם.
כולם עמדו והביטו במחזה, ג'וג'ו מדבר עם מיקי אך קולו לא נשמע.. מיקי, רוכן מולו ומהנהן בראשו.
לבסוף יצא ג'וג'ו מן הג'יפ ומיקי נכנס במקומו, העיף מבט למרפסת אל חבריו הקפואים. הנערה נשארה במקומה וחייכה. היא הדהימה אותו ביופיה. הוא סובב את הרכב ונסע איתה משם, מביט במראה ורואה את החבורה המתרחקת ושאון הצפרים נבלע בהמיית המנוע.