בסופו של דבר

בסופו של דבר,
הכול פשוט חסר משמעות.
אנחנו עושים את זה בשביל
שיום אחר, כשנסתכל לאחור,
נוכל להתגאות בעצמנו או משהו כזה.
אבל בסופו של דבר,
הכול חסר משמעות,
כי מתוך כול כך הרבה חיים ואנשים,
מי באמת יזכור את מה שעשית?
ואם הם יזכרו מה שעשית,
מי אמר שהם יזכרו את מי שהיית?
את אותו אדם שעשה את כול זה?
כנראה שאיש לא יזכור אותו.
כנראה שאיש לא זכור אותך מעבר למה שעשית
והאמת, לי זה לא מספיק.
ולכם?