בחור כמוהו

אני מביטה בו, באמת מביטה בו, ואני מבינה שאין לי מושג מה הוא רוצה ממני.
אני פשוט לא מבינה מה בחור כמוה יכול למצוא אצל מישהי כמוני.
זאת אומרת, הוא בחור יפה, לא בדיוק חתיך אבל לעזאזל העיניים האלה גורמים לי להרגיש דברים שלא הרגשתי כבר זמן מה.
הוא גבוה, גבוה מספיק בשביל לגרום לי להרגיש נמוכה אפילו עם עקבים ואני אוהבת את זה יותר ממה שאני מוכנה להודות, לפחות בקול רם.
הוא גם גורם לי להרגיש נורמלית, כל פעם שאני גורמת לו לצחוק או שהוא מחייך אליי אני מרגישה כל-כך שלמה שאני שוכחת שאני גרועה עם אנשים ומערכות יחסים.
אני אוהבת את הדרך בה הוא מחבק, לעזאזל מעולם לא הרגשתי בטוחה כמו שאני מרגישה כשאני מוצאת את עצמי עטופה בחיבוקו.
מעולם לא חשבתי על העתיד, מעולם לא ממש רציתי לדעת מה יקרה מעבר לשבוע הקרוב, אבל כשאני חושבת עליו, אני יכולה בקלות לראות את עשר השנים הקרובות, אני יכולה לראות אותנו יושבים באיזה בית קפה, צוחקים עד שאני אדומה ולו כואבת הבטן, יכול להיות אפילו שאני רואה חתונה בעתיד שלנו וזה מפחיד אותי באיזה קלות אני יכולה להאמין שאני יכולה לאהוב אותו פחות או יותר לנצח.
ואני יודעת שהוא רוצה אותי, אני יכולה לראות את זה במבט שלו, בהתנהגות שלו, אבל לעזאזל אני לא יכולה להבין מה בחור נהדר כמוהו מוצא באסון כמוני.
אני לא בחורה נהדרת, נכון יש לי את הרגעים שלי, אבל מגיע לו כל-כך הרבה יותר ממני, אני יודעת שהוא אמר שהוא אוהב את ההומור שלי ואת הדרך בה אני מחייכת, אבל אני לא יכולה להפסיק לחשוב שהוא בוהק כמו השמש ואני בקושי הירח בסיטואציה הזו. אני יודעת שזה פשוט חוסר הביטחון שלי שמדבר, אבל אני ממשיכה לחשוב שבקרוב הוא ימצא מישהי שתהיה כדור הארץ שלו והוא ישכח שאני קיימת.
אני יודעת שאני צריכה להתעלם מהקול ההוא שאומר לי שאני לא טובה מספיק בשבילו, אבל אחרי שנים שאמרו לי שאני לא שווה כלום, שנים שיצאתי עם אידיוטים, אני לא בטוחה איך להתמודד איתו.
מיותר לציין שהמערכות יחסים הקודמות שלי לא היו בדיוק בריאות, כאילו, לא היה הרבה מהן, ויצאתי מהן פחות או יותר כמו שנכנסתי אליהן, אולי רק מעט בלויה בקצוות, אבל אני חושבת שהן גרמו לי להבין שאני לא טובה מספיק בשבילו, ואני לא יכולה להתעלם מזה, אפילו אם האדם היחיד שאומר את זה זה אני.
חברים שלי אוהבים אותו, אולוהים נראה לי שהם אפילו מעדיפים אותו על פניי לפעמים ולמען האמת אני לא מאשימה אותם, גם אני מעדיפה אותו על עצמי אבל נראה לי שזאת בעיקר השנאה העצמית שלי שמדברת ואולי גם העובדה שאני כבר הרבה יותר מידי מאוהבת בו.