בוחרת להיות שמחה

העיניים שלי היו אדומות, הגוף שלי ממש רעד וכאב
הרגשתי מרוסקת, הייתי שבורה
אני לא יודעת ממי, אבל בקשתי ממישהו בלב שהתקופה הזאת תסתיים עכשיו או שאני אסיים הכול עכשיו.
הייתי אבודה ולא ידעתי לאן ממשיכים מכאן, באמת רציתי למות.
הלכתי לבד, אני לא יודעת אם כבר היה בי פחד
ונתקלתי באיש זקן בדרך שהיה נראה אבוד, אולי כמוני?
רק בהיתי בו לכמה שניות והמשכתי עד ששמעתי קריאה
"היי, את!"
הוא לא המשיך את המשפט וניגשתי אליו, אולי הוא יודע לאן ממשיכים מכאן?
בכלל לא הייתי בטוחה אם הוא סתם זקן שרוצה תרומה, או רוצה עזרה כלשהי והיו הרבה סיבות לכך שקרא לי אבל רק קיוויתי שהוא יודע את התשובה שאני מחפשת אז נעמדתי מולו ושאלתי אותו לאן ממשיכים? הוא בחן אותי במבטו והציע לי להתיישב לידו
"החיים הם גלגל" הוא אמר
כמה שזה נדוש…חשבתי לעצמי
"ולא, זה לא נדוש" אמר ושנינו חייכנו חיוך קטן
"ובגלגל הזה רצופים לך מכשולים, חלקם גדולים, חלקם פחות אבל ממכשול למכשול אנחנו מתחזקים… לפעמים אנחנו אפילו צוחקים על המכשולים שחשבנו שלא נעבור…ואנחנו יכולים לבחור אם להילחם, לא לוותר ולעבור את המכשולים ולהתחזק או להתייאש ולהישאר באותו מקום"
חשבתי לרגע על מה שהוא אמר, אבל בכל זאת זה לא היה נראה לי הכי מובן
"ואם אתה אומר שתמיד יש מכשולים, למה יש לנו כבר לשאוף? הרי בחיים לא יהיה טוב" שאלתי בניסיון להבין קצת יותר את הכוונה של האיש הזקן
"ה'יהיה טוב' הזה הוא בחירה שלנו, וחלק מהאנשים לא מבינים את זה וזאת אחת הבעיות הגדולות…זאת הבחירה שלנו אם לעבור את המכשולים בחוכמה ולהיות חזקים וגם ליהנות מהמסע הזה, ליהנות מהדרך, מהלחימה שלנו, מההצלחות שלנו, מהרגעים הקטנים…יש כל כך הרבה דברים לשמוח עליהם שאת רק צריכה לפקוח את העיניים, להחליט שאת לא מוותרת ולתת לעצמך ליהנות מהמסע"