בוחרים לא לראות

האיש הזה שאף אחד לא יודע איך קוראים לו כי השם שלו לא יעיל, אף אחד לא משתמש בו מלבד המשפחה שלו.

האיש הזה שאוסף את בדל הסיגריה שהגברת שעיניה אמנם רואות אבל ליבה עיוור ולא רואה אותו.

האיש שמספיק להסתכל עליו וכאילו יודעים את חייו מרצדים לו דרך העיניים, אם רק היינו טורחים להתבונן..

האיש שאוכל את ארוחת הצהריים שהכין כבר ב4 בבוקר, או בלילה המאוחר. תלוי את מי שואלים.

האיש שלובש צהוב זוהר שצובע את הרחוב ועדיין – לא השיג מבט, מילה טובה, ברכת דרך, בוקר טוב קטן מהעוברים והשבים שממהרים בצעדים קטנים קטנים לעניינים שלהם. העיקר לא לראות.

האיש הזה שמחכה שם בבוקר ומנקה את העלים והאבק, וכל כך מובן מאליו, אבל אם לא היה, היו מתלוננים שהרחוב מלוכלך.