בוא

יש רגע כזה, כשהציפורים כבר מצייצות אבל השמש טרם הגיחה מבעד לבניינים. רגע אחרי שסיימת לבכות. אתה אמור להרגיש טוב יותר עם עצמך, אבל אתה לא. רק סיימת להרגיש רע.
היית יכול לבכות עוד, אבל כבר בכית על המעט שהיה לך וכבר קינחת את האף ומחית את העיניים, לא חבל?
אתה לא מוכן להתחיל את היום הבא, אין לך כל כך ברירה. היום הקודם לא היה טוב יותר ולא יכולת לישון כי הכרית הייתה לחה.
הלילה נמשך נצח. היית חייב לברוח.
השמש זורחת.
אתה רוצה לבוא לראות?