בדרך שלו/ גוצ'י

אבא היה עצבני מתוח ולא שקט אחז בי בחוזקה. פחדתי על כל צעד מצעדיו,ירדנו מהמדרכה אל הכביש מעומס מכוניות ואפנועים,ושוב עלינו על המדרכה כשאבא כועס הוא שותק במילמולים משונים, להגיע לבנק,להפקיד כסף שחסר בחשבון,להגיע לבנק ומהר. הפחד בליבי מכרסם האם נספיק להגיע לבנק?.אבא הפך לעיוור כשבאמצע שנותיו נגדעה ממנו קריירה מפוארת. .מחלה חשוכת מרפא. אך התנהגותו בהכחשה גמורה למצבו כמו שראייתו שש -שש ,מעיף כוס קפה המונח על השולחן, מפיל מזלג על הרצפה נתקל באותו הקיר 20 שנה ,נופל וקם עם חבורות בכל הגוף,וכאילו להד"ם הכל בסדר הלאה. חייו מתנהלים כאדם בריא וכשיר לחלוטין ,מדדה ומגשש בקירות. מעולם לא דיבר על עיוורונו רק רמז דק שהוא קורבן של הוריו.מקירבת הדם ביניהם. מחשבותיי נודדות.להגיע לבנק הוא דוחק בי כאילו אין מחר העולם יימחה ויימחק מעל פני האדמה אם לא נגיע לבנק היום .כבר עשרה ל-12 צהריים שעת סגירת הבנק,הוא מחזיק אותי ואת זרועי בחוזקה שזה כואב כל כך אבל… מהו הכאב שלי לעומת הכאב שלו? אני מספרת לו בדיחה.הוא לא צוחק.אבא יודע מהו הומור טוב,כשהוא במיטבו אין שני ממנו בהומור שנון מבריק וציני כאחד.פתאום הרגשתי יתומה איפה אימא שלי שאלתי את עצמי ומחשבה טורדנית לא הרפתה לאן לעזאזל היא נעלמה?מיהו הקוסם ששכח להחזיר אותה? הרי היא היתה העיניים שלו,מעולם לא התלוננה על החוסר ניסיון שלה להוביל איש עיוור המתעקש להיות עצמאי,ללא מקל הליכה,ללא כלב נחייה ,וללא כתב ברייל.הוא חי בהכחשה גמורה לעיוורונו.פעם אמא אמרה לי שלו אבא היה יכול הוא היה קורע את הקירות מהסבל שלו. הוא היה אהבתה. היא אהבתו.אהבת אמת היתה ביניהם ,אבל גם צעקות ריב ומדון, כשאחריהם היגיע השקט המבורך כשאבא סגר את דלת חדר השינה והתייחדו השניים במנעמים. אבא מחיש צעדיו במהירות גדולה ובגילו התשעים עוד כוחו במותנו ,איזה מרץ ותשוקה לחיים יש באיש הזה שלא פיתח שום תסמונת מרירות או תסכול לנוכח מצבו הוא היה אדם מאמין וקיבל עליו את הדין .מה השעה הוא שואל יש עוד שמונה דקות עד לסגירת הבנק.ממשיכים בהליכה מהירה. חרדי בן של הרב ים מנופף לי בידיו אנחנו צריכים מיניין חסר לנו מיניין. אני לוחשת לאבא הוא לא חושב פעמיים ומטפס במהירות לקומה רביעית ומה עם הבנק אני שואלת .אבא נעלם בתוך ים הכובעים השחורים, נסגרה הדלת,ושמעתי את קול תפילת המלאכים. ישובה על המדרגה חיכיתי לאבא שעה שעתיים נפתחה הדלת אבא התקרב אלי כצדיק מואר שליו נינוח והילת זהב עטורת הפנינים על ראשו ופיו ממלמל לעצמו דברי קדושה ירדנו במדרגות בדממה כששמעתי את עצמי אומרת,אבא,לאן הולכים עכשיו? לאכול מרק
ומה עם הבנק מיהרת לבנק.?..אבא חייך ואמר: גוצ'י, מי שלא מבחין בין עיקר לטפל- העיקר שלו גם טפל ..והמשיך ללכת. אני נעצרתי