בדידות. כמה שאני מיותרת

מסכים איתך לגמרי, את פשוט מיותרת, כול כך לא חשובה, וכנראה שתמותי מהמחלה הזאת. ובטח שאף אחד לא יגלה את זה במשך כמה ימים, ושאף אחד לא יבכה עליך….

זה מה שרצית לשמע?

תסום חתיכת מניאק.

סתום**

דיי כבר חלאס אתה לא מכיר אותי ולא יודע עליי כלום. שחרר

אולי אם תבקשי היא תשאר איתך…. וזה בהחלט לא בסדר ששהיאמתנהגת ככה, אבל לפעמים אנשים פשוט עיוורים למה שקורה סביבם כשהם שקועים חזק במשהו. תרגישי טוב!!

אני כן יכולה להבין אותך. זה מאכזב, ומעצבן, ומעליב, והופך אותה למריר ושומר טינה וזה לא נעים בכלל.
אולי אני טועה באיך שאני מתייחסת לחיים שלי, תשפטי אותי איך שתרצי, הרבה יותר קל לי לחשוב על הבעיות של אחרים משלי – זה הרבה יותר פשוט. אולי לאמא שלך יש מלא מלא עבודה כי יש כל כך הרבה הוצאות בבית והיא לא רוצה לאכזב אותך, את הבת שלה? אולי בדיוק עובר עליה פרידה או משהו עצוב ואישי שהיא לא נוהגת לשתף איתך, כי היא פוחדת להפיל עלייך דברים – וכן! הורים טועים, ומהניסיון שלי אלפי אלפי פעמים טועים.
הסיבה שאמא שלך מתנהגת ככה יכולה להיות כל כך מוצדקת וגם כל כך לא – תלוי איך מסתכלים על זה. אני מבינה כמה זה מעליב, במיוחד אם אולי משהו יושב עליך ואז כשאתה חולה אז רק צמא עוד יותר לתשומת לב שלא מגיעה – אני לא מפקפקת בך ואני לא מכירה אותך ואני ממש לא צריכה שתגידי לי את זה! אבל מה עם אמא שלך בכל העניין?
אני אומרת לך את כל זה מאחת שעוברת את זה כל יום, שמוותרת לפעמים על הרצונות והחיים שלה בשביל לסבול את הבעיות שלא שלי מספיק פעמים ולמספיק זמן. אני אולי מגזימה בצורה שאני עושה את זה, אבל אל תתעלמי מהצד השני בכלל – פשוט גם אל תגזימי כמוני.
אני לא יודעת למה באמת פרסמת את הסיפור הזה באתר. אולי נורא רצית למצוץ את תשומת הלב מפה, מתגובות אוהבות וארוכות וחמות שיגיעו מכאן, אולי רצית פשוט לפרוק את זה במקום שלא ימצאו – אני לא אוכל לדעת. זה טיפה מרגיש שאת רצית את התגובות החמות, ממש השתוקקת להן, ואז שפלאר אמר משהו כזה ישיר ולא נחמד התנפלת עליו בנימוק "אתה לא מכיר אותי."
זה פריקה, אז אולי אנחנו כן מכירים?
קצת לא נעים לי להגיד את זה, אבל אני כן מסכימה אתו. קחי שליטה על החיים שלך! קומי ותגידי לה שזה מפריע לך! אם תמשיכי להתמרר בצד זה לא יעזור.
חשוב לי להגיד שאני מבינה מה את עוברת, אבל בשביל לשמור על עצמך ועל קשרים לחיים חשוב להביט על הצד השני ולא לשכוח את עצמך תוך כדי. אני מצטערת אם זה יצא קשה או אפילו מגעיל, זה לא הייתה הכוונה.

אוקי..

דבר ראשון תרגישי טוב דבר שני אני מסכימה עם תולעת סיפורים שאת צריכה לנסות להבין אותה אני ממש מבינה אותך גם אני עברתי תקופה כזו לא קל בכלל אבל תזכרי שהיא אמא שלך ואוהבת אותך ורוצה את הטוב ביותר בשבילך אני למשל פורקת הכל בכתיבה (או בבכי) אז אני מציעה לך לכתוב מכתב ממך אליה ותרשמי שם כל מה שמעצבן ומעליב אותך אם את רוצה תעבירי לה את זה, או שתעלי לפה או שפשוט את יכולה לשתף מישהו במה שעובר עלייך אם זה ככה המון זמן לדבר עם היועצת או המנהלת או אבא או מישהו מהמשפחה..
אני מקווה שעזרתי!

הי חמודה,
לזמן יש את היכולת להכניס את הדברים לפרופורציה, לזמן ולבעיות הגדולות באמת שמגיעות אלינו בהמשך החיים…
כשאנחנו חולים רגשות שליליים מתעצמים אפילו יותר ואנחנו נוטים לראות את העולם בצבעים יותר שחורים ממה שהם באמת.
אני לא יודעת מה טיב היחסים שלך עם אמא שלך, אני יודעת לומר לך שאין אמא שלא אוהבת את הילדים שלה באופן זה או אחר.
יכול להיות שאם היא תראה חיוך מגיע קודם מהצד שלך, יהיה קל לה יותר להיפתח בחזרה.
ויכול להיות שלא.
את מכירה אותה הכי טוב ויודעת מה יניע אותה הכי טוב לתגובה חיובית או שלילית.
בכל אופן, קחי אחריות על השמחה וגם על העצב שלך.
אם השמחה לא בנמצא תמצאי דרכים לייצר אותה: לכתוב, לקרוא, לאלץ את עצמך לראות את הסדרה הכי מצחיקה שיש רק כדי שהצחוק שישתחרר בגוף ייתן לך הקלה מהמועקה בחזה. משם כבר קל יותר להתרומם.
בהצלחה חמודית….. קחי הכל בקלות ; )

תשמעי,אני ממליצה לך לדבר יותר אם אמא שלך ותבקשי שתתן לל הסברים לסיבה הזאת שהיא לא מטפלת בך,אני מקווה שמצב ישתפר הרבה יותר ושתהיי בריאה מאושרת וחייכנית,אני אוהבת את זה שאת נפתחת ולא שומרת כלום בלבך,אל תחששי הכל יהיה בסדר,תרגישי טוב

תודה נשמהה !! עשית לי טוב ממש :) אוהבת

דרך אגב המשכתי את הסיפור מחכה שאת תמשיכי את שלך