בדידות בעידן חברתי
אני יושבת כאן כשלצדי החברים הכי טובים שלי-
הלפטופ
האייפון
הטלוויזיה
כביכול, יש לי גישה לכל אדם שרק ארצה לפנות אליו.
אין מגבלות, אין גבולות, אין אנושיות
אני מספרת לחברה בוואטסאפ על הריב שההורים שלי רבים כרגע, איך אמא שלי השתכרה ועכשיו היא צועקת על אבא שלי שהוא לא עשה כלום עם החיים שלו.
היום יום ההולדת שלו.
חברה שלי כותבת לי מילות נחמה.
אני קוראת את המילים, אבל הנחמה נשארת אצלה,
נחמה אי אפשר להעביר דרך הוואטסאפ.
בפייסבוק כתוב שיש לי 1236 חברים,
במציאות מספר חבריי נספרים על כף ידי.
דווקא בעידן טכנולוגי חברתי זה, בני אדם מעולם לא הרגישו בודדים יותר.
תגובות (4)
במילה אחת: צודקת.
וחבל שכך, אבל זה נכון.
תודה, הלוואי שהייתה דרך לשנות את המצב
את כלכך חכמה יאוו! אני אוהבת את הכתיבה שלך!
תודה רבה! (: