בבקשה תורידי את המסכה
אני רוצה שתורידי את המסכה.
אני רוצה שתפסיקי להעמיד פנים.
זו לא את, אני כמעט בטוחה בכך.
את לא הנערה מכנסי הג'ינס הקצרים והחושפניים, לא הנערה עם האודם על שפתיה והאיילנר בעיניים.
לא בשבילי.
ובכל זאת, את בוחרת להיראות ככה לכל השאר. מדוע? מה כל כך נורא במי שאת?
את כל מה שאי פעם ארצה להיות, אני מעריצה אותך. האם המילים האלו מספיקות כדי לגרום לך להוריד את המסכה?
להוריד את המסכה שאת מסתובבת איתה באופן קבוע. במסיבות, בילויים, אפילו בבית הספר. זו לא את.
את לא הנערה עם הגופייה הצמודה והמגפיים היוקרתיות והגבוהות.
או לפחות, אני מאמינה שלא.
אבל איך אוכל לדעת, כשאת מסתובבת כבר כל כך הרבה זמן עם המסכה הזאת?
בבקשה תורידי אותה. תורידי אותה, ואני נשבעת שיהיה לך יותר קל לנשום. כל האוויר החנוק בפנים שאת נאלצת לנשום ישוחרר החוצה, ותוכלי להיות חופשייה מהציפיות.
כי אני יודעת שזו הסיבה שאת מעמידה פנים.
אבל את לא צריכה להעמיד פנים לעולם לידי. אני מכירה אותך. גם אם את מתעקשת שלא. אני מכירה אותך יותר טוב משאת מכירה את עצמך, וכל כך כואב לי לראות אותך מתענה בכאב של עצמך.
המסכה לוחצת לך על הפנים, ואת נשארת איתה בכל זאת.
אז תורידי אותה.
אני יודעת שזה לא פשוט. מעולם לא אמרתי שזה יהיה קל.
אבל זה יהיה טוב יותר מהמצב שאת נמצאת בו עכשיו.
את רוצה שאני אבטיח שכולם ימשיכו לאהוב אותך כשתורידי את המסכה? אני מצטערת, אבל איני יכולה לעשות זאת.
אבל אני כן יכולה להבטיח שאחרים יתחילו לאהוב אותך בתור מי שאת באמת, וזה חשוב יותר מכל בן שתרצי להרשים, נכון?
ואם תרצי שלא אגיד יותר דבר בנושא, את צריכה רק להגיד.
אבל את צריכה גם להתכוון. כי אני יודעת שהרצון להוריד את המסכה בוער חזק אצלך בלב.
אז אני מתחננת בפנייך שתקשיבי לו.
תאמיני לי שזה יהיה יותר טבעי.
אז בבקשה, תורידי את המסכה.
אם לא בשבילי, אז לפחות בשבילך.
כי אולי הצלחת לעבוד על כולם שזו באמת מי שאת, אבל יש שני אנשים שלעולם לא יאמינו לכך בכל ליבם.
והאנשים האלה הם אני ואת.
תמיד אני ואת. ביחד. ניהיה אנחנו, בלי להעמיד פנים, ובלי לשקר. תעשי את זה בשביל שתינו.
תורידי את המסכה החונקת שלך, ותופתעי לגלות שתצאי מעט יותר טובה משהיית קודם. ואני מבטיחה לך שתמיד אהיה שם בשבילך, בכל צעד בדרך.
תורידי את המסכה, בשביל שתינו. אבל בעיקר בשביל עצמך. תני לעצמך את הסוף הטוב ששתינו יודעות שמגיע לך. בדרך שלך, ובתור מי שאת באמת.
תגובות (1)
זה לא כזה פשוט. תמיד חשוב להיות נאמנים לעצמנו ולמי שאנחנו רוצים להיות מאשר למה שחברה מצפה מאיתנו, אבל מבטים ודעות של אחרים בגלוי או בנסתר זה משהו שתמיד מרגישים בקצה של העין וזה צובט, זה לפעמים כל כך שורף, הידיעה הזאת של מה אחרים חושבים עליך שאיפשהו עמוק בפנים אתה מעדיף להיות מישהו אחר ולהסתתר מאחורי מסכה מאשר לתת לאחרים לראות אותך, וזה משהו (מהיכרות שלי, לפחות) שתקף כמעט על כל סוג של מסכה שבנאדם שם על עצמו.
אני חלילה לא אומרת שזה רק דבר טוב או רע. אין באמת שחור או לבן בנושא. כל אחד צריך להרגיש בנוח עם עצמו ואם לחיות עם מסכה זה מה שיעזור למישהו להתמודד עם עצמו ולהיפתח, אז למה לא בעצם.
לא יודעת כמה מהקטע אמיתי ואני כן תומכת בדעה של המספרת- זה מה שאני תמיד אומרת לאחרים ולעצמי כשאני צריכה עידוד- עדיף להרים את הראש ולקבל את עצמך עכשיו גם אם מביך וקשה. בסופו של דבר זה יעזור לך לבנות עמדה משלך ומי שבאמת מעריך אותך ידע לקבל אותך כמו שאתה או להימנע מנושאים כאלה ואחרים.
מקווה שהגברת בקטע תבין את זה ותהיה היא. כי בסוף כל עוד אנחנו אנחנו- זה הכי חשוב.