באמצע
לפעמים אני מרגישה פשוט באמצע של הכול.
ממוצעת, אבל לא מספיק. ואולי יותר מידי? לא מקבלת ציונים נמוכים, אבל גם לא קרוב למאה. ממש לא מהמקובלים, וגם לא מאלה המודחים בשולי הכיתה.
עומדת ליד השולחן צופה באנשים. אנשים שמדברים, קובעים להיפגש, צוחקים. תוהה בראשי על מה הם מתבדחים, והאם באמת הרגישו שמחים.
מפנה את מבטי אל התלמידים השקטים. יושבים, בפינות, מכונסים בתוך עצמם. כמעט לא נראים לעיניים תלמיד מקובל.
ואני?
מה איתי?
מי אני? האם אני מקובלת? אני לא חושבת…אבל איך יודעים? הרי אף אחד לא מחלק פה תגים עם תפקידים שמתייגים אנשים. תמיד אמרו שזה דבר רע לתייג מישהו על סמך רקע, מין או דת. אבל אני חושבת שזה הדבר הכי טוב שהיה יכול לקרות לי.
אילו רק מישהו היה אומר לי: "את מקובלת", הייתי נרגעת. התעלומה שבמוחי, חוסר היכולת שלי להגדיר את עצמי היה עוזב אותי במנוחה.
וגם אם היו אומרים לי: "את המוזנחת שבכיתה", גם אז הייתי מאושרת. כי סוף סוף מישהו היה שומע את תפילתי ומכתיב את חיי.
איני מצחיקה במיוחד, חכמה במיוחד, או יפה במיוחד. אני כמעט ממוצעת, אבל גם זה לא באמת.
אני רוצה שמישהו יסביר לי את נערה בגילי, שלא מוצאת את עצמה כבר כל כך הרבה זמן, אמורה להתנהג. האם עליי להסתתר? או שבכלל עדיף לצעוק? פשוט לצעוק לכולם שאיני יודעת מה לחשוב.
ומי אני בכלל? איזה מין אדם אני, ומה עליי לעשות?
כי כבר נמאס לי להיות באמצע. לא מעל הממוצע, וגם לא מתחתיו. לא טובה, לא רעה, לא מוצאת את עצמה. רק נערה נוספת שאין לה מושג בלהיות בת אדם. נערה אחת שלא רוצה עוד לחשוב. לתהות ולרצות ולבסוף לא לפעול.
תגובות (4)
קטע קצת קשוח לטעמי (לווא דווקא, רע;). ההרגשה שקיבלתי שאת לא יודעת מי את (תקני אותי אם אני טועה) ואת מחכה שמישהו חיצוני יגיע ויספר לך. חשוב לי להגיד לך, אל! אל תחכי שמישהו יגיע כי מי רוצה שמישהו זר יגדיר אותו? תגדירי את עצמך, תשבי עם עצמך לאיזו שעה ותחשבי מי את? מה את אוהבת? באילו ערכים את דוגלת? מי החברים שלך? במי את בוטחת? אל תתני לאחרים להגדיר אותך, תהיי מי שבא לך ואיך שבא לך ואם את מרגישה צורך לצעוק תצעקי ואם את מבינה שזה רגע לשתיקה, תשתקי. אל תאבדי את עצמך כי בתוכנו, בתוך כל אחד מאיתנו גלומה נשמה שעברה משהו, תנסי להוסיף לה חוויות חדשות ובימים שקצת משעמם תנסי לדמיין את החוויות שהיא כבר עברה. הקטע העביר מסר לדעתי, העביר אותך. תמשיכי לכתוב ולהציף את השאלות גם בפנינו הקוראים אבל גם בפני עצמך, אם לא תשאלי איך תדעי? תמשיכי לכתוב, מצפה לעוד…
אל תתני לאנשים אחרים להגדיר אותך. תגדירי את עצמך. אם זה יעזור לך, בואי לכל מקום עם תגית שכתוב עליה "באמצע", או איזו תכונה אחרת שבולטת אצלך. תשאלי את עצמך מה יותר טוב בך.
חוץ מזה הקטע מאוד יפה, והכתיבה חלקה וזורמת. מחכה לעוד!
בחשיבה חיובית-
את יכולה להיות שלמה עם עצמך. לקבל בהבנה את העובדה שאת ממוצעת, ושכולם יקפצו. מה כל־כך רע בלהיות ממוצע?
"טוב לי כפי שאני, וגם אתם צריכים להשלים עם זה."
בחשיבה שלילית-
מתאים לך להיות ממוצעת? כנראה שלא. למה לא? מה גורם לך להיות באמצע? מה אפשר לעשות כדי לשנות?
רק את בעצמך יכולה לזוז מהאמצע. הרצון לזוז – צריך לבוא ממך. הקביעה לאיזה צד לזוז וכמה – קביעה שלך.
נסחי לעצמך, רצוי בכתב (לעצמך, לא כאן באתר), מה את רוצה.
תלי 'סטיקר' מול המיטה: "מה עשיתי היום כדי…"
כל עוד התשובה היא "לא עשיתי", תישארי ממוצעת.
בהצלחה.
אני לא גזען, אני שונא את כולם.
מתחבר לתחושות של הקטע. נשמע לי העברה טובה מאד של תחושות "מה מקומי?" אני והחברה "האם אני שייכת/דומה/שונה?" וכדו' – שמתאימות מאוד לגיל הזה (חטיבה/תיכון?)
אני כן מרגיש שמשהו חסר לי בקטע, וקשה לי להסביר.
אולי זה יותר המקום של הרצון (למרות שכתבת קצת) – כלומר איפה היית רוצה להיות. משהו באדישות שאומרת "לא חשוב. רק תתייגו אותי שאדע" מרגיש כמו ברירת מחדל, פחות רצון. האם היית רוצה להיות מקובלת? הרבה נערים ונערות היו רוצים. האם את פוחדת שאף אחד לא ישים לב אליך? להעלם? ומה לגבי חברים? את לא מזכירה אותם בקטע. זה נשמע כאילו אין שם אף אחד שהוא באמת בשבילך, ויכול להיות שמשם נובע הקושי להבין את מקומך.
הייתי שמח לראות אותך מפתחת את הקטע הזה – לא משנה אותו – מוסיפה. אל תתני לתובנות מאוחרות לשנות את התחושות המקוריות שכתבת והיו אותנטיות ברגע הכתיבה.