באיזו זכות?

החיים הם כמו שיר מתמשך ,שיר שלפעמים חוזר על עצמו עד שאי אפשר לשמוע אותו יותר.
שיר שכל כך קשה לכתוב אותו ואז אתה אומר לעצמך שאתה לא מסוגל אבל בעצם הדבר היחידי שאתה צריך לעשות זה לנסות להמשיך לכתוב.
שיר שאחרי כל מילה שבאה נמחקת מילה אחרת .
שיר שמדבר על אנשים שמתים שפשוט  ברגע אחד לא קיימים יותר.
ילדים קטנים שעוד לא הספיקו לחיות,שעוד לא הספיקו לשמוח שעוד לא הספיקו להתאכזב שלא הספיקו להתאהב.
אנשים בעלי משפחות שברגע אחד משפחה אחת נהרסה,כי תמיד ישאר הפצע הזה בלב.
אימהות אבות אחים אחיות אין אף אחד שחסין.
בגלל שברגע אחד מישהו מחליט שהוא רוצה להרוג,לרצוח לאנשים שלא עשו לו דבר.
הבן אדם שמת הוא מת,אבל האנשים שהוא משאיר כאן למטה צפויים לעוד כל כך הרבה מכשולים.
כל כך הרבה דמעות ירדו ,כל הרבה צעקות נשמעו,כל כך הרבה אנשים נפגעו ואף אחד לא עושה עם זה דבר.
מודיעים על פיגועים בחדשות כחלק מהשגרה,אנשים כבר לא מופתעים מודיעים על פצועים ועל הרוגים כאילו זאת עוד כתבה.
אבל אלו חיים של אנשים!
באיזה זכות אנשים רוצחים אנשים אחרים ,מי אתם שתחליטו מי ימות ומי יחיה.
אז חוץ מלכתוב את זה ולהוציא את רגשותיי לגבי מה שקורה במדינה בזמן האחרון אני לא יכולה לעשות הרבה אבל אם כולנו נתאחד נצליח!