באור הזרקורים – פרק 5

נפגשתי עם חברי הלהקה RBD וביחד נסענו לעשות חזרות עם חברי הלהקה ERRWAY. בלי להתכוון , הקפה שלי נשפך על השמלה הלבנה שלואיסנה לבשה. והתווכחנו , היא עמדה בצד ולא הסכימה להמשיך את החזרות ואמרה שהשמלה עלתה לה הון תועפות. צחקתי לה בפרצוף , וציינתי בפניה שלדעתי היא ילדותית. זהו , אמרתי למתנשאת הזאת את מה שאני חושבת עליה באמת.

בנחמין ניגש אליי בהפסקה לאחר החזרות ואמר שהוא לא מוכן לעבוד איתי ועם שאר חברי הלהקה . והוא אמר ברצינות : " לדעתי המופע האיחוד הזה מיותר." אמר בדעתנות והלך לו לשתות גזוז בקפיטריה. גם קמילה ופליפה הצטרפו אליו. ישבתי בקפיטריה עם דולסה ואלפונסו . " ראית? טוב עשית שהעמדת את שני המתנשאים האלה במקומם. איכס! אפילו לא יודעים להעריך את המוזיקה שלנו." אמר לי פונצ'ו בלחש כדי שלא יישמעו. כריסטופר , מאיטה וכריסטיאן ישבו על הכיסאות. " אנהי , אל תקחי את לואיסנה ברצינות , היא סתם קנאית , אני בטוח שהיא בטח חושבת שהלהקה שלהם הכי טובה בעולם ואפילו בישראל. " אמר אוקר והסתכל בלואיסנה ממושכות.

" תעזוב , אני אפילו לא מתייחסת לזה ברצינות , היא אוהבת רק את עצמה. היא לא התאמצה להשקיע בבחירת הבגדים זו ממש הבעיה שלה. אנחנו צריכים להתעסק בילדה הקטנה שחושבת שכל העולם נוצר רק בעבורה." אמרתי בחוסר דיכאון , שתאכל לעצמה את הלב ואת הנשמה, מה היא חושבת שהיא , מלכת יופיטר?

" את חושבת שאנחנו מזיזים לה כלל , הבחורה עוד מעט תלך עם מקל סבא . והיא עוד תהיה בת עשרים ושש, ותאמינו לי , אני לא מאמינה שהיא גדולה היא נראית יותר ילדה מאשר אישה." אמרה מאיטה וצחקקה. לואיסנה נתנה בה מבט צולב.

" מה אני אגיד לך , אני ממש עוד אתפוצץ מצחוק!" השיבה לואיסנה בהתפרצות זעם.

" סליחה על שאמרתי לך את האמת , מה קרה , אז צובט לך הלב." קראה מאיטה בציניות. אנהי והיא צחקקו.

" מה יש , לו? נפגעת קצת , לא נורא , רוצה שאביא סוכריית נחש כדי שתירגעי טיפה." עקצתי אותה. נפנפתי בסוכריית נחש מול עיניה. ולואיסנה הפכה כמעט להיות כמו כדור אש , אדום ולוהט , המאיים להתפרץ.

כעבור שעתיים , החלטנו בכל זאת לקיים את מופע האיחוד. זאת החלטה משותפת שכולנו קיבלנו כולל לואיסנה ובנחמין, שהתנגדו מראש לקיומו בשל חילוקי הדעות שיש ביניהם לבין חברי הלהקה הנוספים. אני ולואיסנה השלמנו למרות כל חילוקי הדעות , לקחנו את עצמנו בידיים ולעשות חזרות ביחד. מאיטה ודולסה חזרו על חלקם בשירים שאנו נבצע במופע האיחוד. ניגשתי אל פונצ'ו והוא נתן לי פתק כי אמר שהוא לא רוצה שמופע האיחוד יתבטל. פתחתי את הפתק ומצאתי בתוכו חטיף שוקולד מתוק.

" תודה פונצי'טו , אתה מתוק! רק אתה יודע לקלוע לדברים שאני כל כך אוהבת." אמרתי באושר.

פונצ'ו חייך קצת ואז אמר: " את יותר מתוקה, אין בעד מה , שיהיה לך יום מתוק ומקסים כמוך. ככה אני אוהב לראות אותך מחייכת ולא נבוכה." אמר פונצ'ו בכנות.

" תודה , אתה כל כך טוב. יום טוב. ושהמופע האיחוד כן יהיה ונדע להסתדר עם חברי הלהקה השנייה. " עניתי ופונצ'ו החזיר לי את מלוא חיוכו.

" להתראות , מותק . אני אתאמן עם אוקר וכריסטיאן על השירים. ביי לבינתיים." אמר במהירות והתקדם לדרכו כדי לחפש את כריסטיאן ואת אוקר , חברים הכי טובים שלו מהלהקה . שמחתי על הפתק שהוא נתן לי.