את שומעת אותי אמא?

הי אמא..
את שומעת אותי..?
את מקשיבה לי..?
הרבה זמן לא דיברנו אה?
הרבה זמן לא היינו רק אני ואת..
הרבה זמן לא צחקנו יחד..
אמרת שאת הולכת,
הבטחת שאת חוזרת,
אז איפה את אמא..
עבר הרבה זמן
אני צריכה אותך..
אני זקוקה לך..
למגע שלך..
לחיבוק שלך..
את לא יכולה ללכת לי..
את לא יכולה להעלם לי ככה..
אמא..
בבקשה..
תחזרי..
עצוב בלעדייך..
שום דבר לא כמו שהיה מאז שעזבת..
הבית לא אותו בית..
אבא עובד יותר..
ואני לבד בבית..
ואני זקוקה לך..
לעצות שלך…
לדיבורים איתך..
לבדיחות שלך…
לבישולים שלך..
לך..
אני יודעת..
אני יודעת שכבר לא תחזרי..
אני יודעת שאני סתם בוכה ומתחננת פה..
אני יודעת שאם היית יכולה להחזיר את הזמן לאחור לא הייתי נותנת לך לעזוב אותי..
אבל אני גם יודעת שאני לא יכולה להחזיר את הזמן לאחור..
ושאת הלכת לי..
לתמיד..
וזה הורג אותי,
וזה כואב לי
לדעת שאני אף פעם לא אזכה לראות שוב את החיוך שלך,
שאני אף פעם לא אזכה לשמוע שוב את הסיפורים שלך,
שאני אף פעם לא אזכה יותר לשמוע את קולך..
וליבי מתנפץ שאני רואה את כל החברות שלי עם האימהות שלהן ביום האם..
ואני?
לבד..
למה?
כי אמא שלי..
נפטרה.