את לא לבד -פרק 1 .

בחיים לא הרגשתי דבר כזה , הרגשתי שכל חלק וחלק בגוף שלי מתפרק , הרגשתי את האברים שלי יוצאים . הרגשתי שאני צריכה לשרוד עוד מאבק דפוק של ייסורים , הרגשתי שאני בכיינית שלא מודעת עד כמה עזרה יש מסביבה , הרגשתי שזו אני . ואני לא מתכוונת  לעשות דבר אחד כדי לעזור לעצמי. כן זה דפוק אבל פשוט לא מצליחה .
אולי אני סתם אומרת , אולי זה רק בראש שלי , אולי אני צריכה לצעוק מה אני מרגישה , אני צריכה לבקש עזרה באמת , אבל לא , תוקף אותי כל פעם מחדש קול איום שאומר " את יכולה לבד " .
הזמן עובר ואת לא מרפה מעצמך , או ששחכת מה יעזור לך במצבים כאלה , אבל לא . לא לעשות אתזה , לא שוב . שום דבר בעולם לא ישכיח לי את הרגעים השבורים שהייתי מתייאשת וחוזרת לעשות את זה .
אני מאמינה שזה לא יחזור שוב , לא עוד פעם . הבטחתי לעצמי.
אני נושמת נשימה עמוקה ומתקשרת לאוראל , אח שלי . לאחר כמה שניות שחיכיתי שיענה, ענה לי המענה הקולי. התקשרתי שוב והוא שוב לא ענה .
החלטתי לקחת את התיק ולצאת לראות אם דנה נמצאת בבית , הייתי חייבת לדבר עם מישהו חייבת . הדאגות לא עזבו ולא נחו אפילו לדקה אחת , ובכל זאת? פחדתי .
שלוש דפיקות ודנה פתחה וחיוך גדול התפרש על פניה .
היי, מה קורה? שאלתי אותה עם תיק נופל על גבי ושערי מבולגן . ונראתי רע  .
" ואו אנאלי מה זה ברחת מהבית?" היא ציחקקה
"לא.. אבל אני אשמח אם תארחי לי חברה" החזרתי
"את והשריטות שלך , מה עשית הפעם?" היא אמרה ונכנסתי לביתה .
לרגע התחרטתי שדפקתי על הדלת שלה או שבכלל באתי , אף אחד לא לוקח אותי ברצינות , כולם חושבים שאני אשמה או שהכל בגללי .. אבל מהר מאוד אני ודנה התיישבנו והתחלנו לנהל שיחה .
"לא עשיתי כלום, סתם שיעמם לי לבד בבית ." אמרתי בקול צרוד .
"והתיק? גם לו שעמם?" היא שאלה בציניות
"נו די דנה אם את ממשיכה ככה אז באמת חבל שבאתי כי .." אמרתי בנימה של כעס והתחלתי לקום
"טוב טוב די שבי צחקתי ", היא תפסה אותי ביד והושיבה אותי . "אני מביאה לנו קולה חכי פה."
הסתכלתי עליה במבט שאת המסר שלו היא הבינה .
"אוי , לא לא קולה מה פתאום קולה?! , כבר עושה לנו מיץ תפוזים , מתפוזים בריאים שגדלים על העץ בלי שום סוכר עם ויטמינים ." היא חייכה וצחקה.
דנה כבר יודעת שאני לא סגנון של קולה וכל הדברים עם הסוכר והצבעי מאכל , בגלל זה אני מתנגדת לקולה , לדעתי זה ממש לא בריא .
בנתיים עד שדנה תחזור ישבתי על הכורסה וטלפנתי שוב לאוראל . אני לא מבינה למה הוא לא עונה לי , השתלט עליי פחד שאולי קרה לו משהו , בעבודה . או משהו אחר .
דנה חזרה עם 2 כוסות של מיץ תפוזים והניחה על השולחן .
" תודה" חייכתי ושתיתי.
" שטיות . אז מה.. את רוצה לספר לי מה קרה שאת באה אליי בעשר בלילה? ועוד עם תיק .." היא סובבה את התיק אליה כדי להסתכל ואמרה " של… סנופי.. עם לבבוות?" היא גיחכה.
" זה התיק היחידי שמצאתי " הסתכלתי עליו ולרגע עברה בי מחשבה מה חשבתי לעצמי שלקחתי אותו באמת .
" את חושבת שקרה לאוראל משהו?" ישר שינתי נושא .
"מה זאת אומרת? הוא בעבודה הוא יחזור עוד שעה לא? " היא לא הבינה .
" כן .. ברור אבל הוא לא עונה לי כבר שלוש פעמים שהתקשרתי , והוא צמוד לפלאפון שלו כמו אינפוזיה גם שהוא בעבודה , הוא תמיד עונה לי "
" בסדר אולי יש יום עמוס , הוא לא יכול תמיד להתעסק בדברים אחרים וגם בעבודה . הוא בטח יחזור אלייך תכף " היא שתתה מהכוס ונראתה  רגועה לגמריי.
" מקווה " התחלתי לכרסם את הציפורנים.
" את סתם דואגת , אם הוא לא יחזור עד 11 מבטיחה אני ואת נוסעות עד אשקלון כדי למצוא אותו טוב?" ופעם ראשונה שלא שמעתי בקולה נימה של ציניות .
" באמת?" שאלתי המומה כי דנה הכי לא טיפוס כזה .
" אה אה " היא לגמה שוב מהכוס שלה .