את לא יודעת

את חושבת שאת יודעת עלי הכל. באמת? אפשר לשאול אותך שאלה קטנה? מתי היתה לי הנשיקה הראשונה? יודעת מה, אני לא אסבך, אני רק רוצה לדעת אם את יודעת את השנה? אולי את השנה של השנייה? השלישית? הרביעית? הארבעים ושלוש? מתי אמא הייתה נשיקה מספר ארבעים ושלוש שלי?
אין בפיך מילים והאמת שזה לא מפתיע אותי כי לא היית איתי בפעם הראשונה שהשתכרתי למוות ולא בחבר הראשון ולא בהטרדה המינית הראשונה. לא היית שם שקפאתי בחושך בזמן שהוא נגע. לא היית שם לנגב לי את הדמעה, לא היית כדי לחבק, לא היית שם לנשק או להרים אותי מהרצפה, לקחת לי את הג'ויינט מהשפה, לתמוך כשקיבלתי זימון ללשכה להגיד "הבת שלי תגיע לחובלים" במקום זאת צחקת עם החברים, שהם דווקא האמינו בי, החברים הבוגרים שלך יודעים עלי יותר ממה שאי פעם תדעי, הם יודעים איפה הייתי והזוועות שראיתי. את לא יודעת כלום! את לא יודעת על התיק הכחול שהיינו מעבירות בבית ספר בין לוקר ללוקר, התיק שהכיל טבק של הביוקר והיינו מעשנות אותו בגינה בכל בוקר. לפעמים חשבתי שאת מעלימה עין, מתעלמת מהואן גוך הסגול בארון שלי לבינתיים רק עד שיהיה לנו ריב גדול שבו תגידי הכל. אבל זה לא קרה, רבנו ואת המשכת להיות קרה, כל כך מנוכרת ממה שהבת שלך עוברת, אף פעם לא וידאת מה השעה שבה אני חוזרת, את פשוט נועלת למעלה את הדלת, חושבת שאני בבית בזמן שאני אצל מישהו במיטה, לא, לא עשינו אהבה, סתם נירדמתי, את גם לא יודעת את השעה שלבית ספר קמתי. את לא יודעת נקודה. את לא יודעת מתי בפעם האחרונה הבאתי מישהו הביתה. את לא יודעת שאני יודעת להכין שקשוקה. את לא יודעת שהיום היה לי שיעור נהיגה ראשון ואחרי הכל את חושבת שאבא מפספס לי את החיים. פאק איט מאמ, לך יש הרבה יותר מה להשלים.