את יותר יפה בלי איפור 17 (18+) – פרק לפני אחרון
צלצול בדלת.
"לך תפתח זה בשבילך" אמרתי ליובל בעצבים.
"כן חיים שלי" הוא ענה לי וניסה לתת לי נשיקה, אבל אני החלטתי ללכת להסגר בחדר.
"היי לילך מה שלומך?" שמעתי את יובל אומר לה.
"הכל טוב מאמי, מה שלומך?" שמעתי את הקול המעצבן שלה ושמעתי רעש קטן של נשיקה.
מזלו של יובל שזאת הייתה נשיקה קטנה בלחי וחיבוק קצר. הצצתי מהדלת של החדר וראיתי את לילך. לילך הייתה ממש דקיקה, עם שיער ארוך וחלק בצבע חום בהיר עם גוונים. יש לה עיניים ירוקות גדולות ואודם בצבע בורדו.
'מי מגיע ללימודים עם שמלה ונעלי עקב' חשבתי לעצמי.
התעצבנתי. לא האמנתי שגם יובל הוא כזה.
"מה איפה חברה שלך?" שאלה אותו לילך בקול עוד יותר מעצבן.
"היא בחדר נחה" הוא ענה לה.
איזו חוצפנית! איך היא מעזה לדבר עליי, לשאול עליי. למה בכלל יובל סיפר לה עליי?!
אולי היא מתכננת למצוא דרך לקחת לי אותו בשקט.
הבנתי שאני מגזימה אבל הכעס השתלט עליי, אז החלטתי לדבר עם אוריין.
"אוריין תעני לי עכשיו!" שלחתי לה הודעה בעצבים.
"מה קרה כבר?" היא ענתה.
"אני חושבת שיובל בוגד בי" רשמתי לה והתחלתי לבכות.
"מה? לא יכול להיות זה יובל."
"הוא כבר לא שם לב אליי, הוא מביא לפה בחורה מהלימודים" הסברתי לה.
"נו בסדר הם לומדים יחד" אוריין ניסתה להרגיע אותי.
"מי מגיעה ללמוד עם מישהו כשהיא לובשת שמלה ארוכה ונעלי עקב? איזה מין פרויקט הם רוצים לעשות יחד, בביולוגיה?"
כבר ממש כעסתי, באמת שאני לא מבינה איך תמיד החיים שלי מסתבכים. איך זה שכל גבר שאני אוהבת בסוף מוצא לו מישהי אחרת.
מה לא בסדר אצלי?
"אני בטוחה שזה שום דבר" אוריין ניסתה לגרום לי לא לכעוס עליו.
"את יודעת מה עכשיו אחרי שחיברתי דבר לדבר אני בטוחה שיש לו מישהי מהצד" אמרתי בנחישות ונאטמתי.
"אבל זה יובל הוא הפך עולמות בשבילך" אוריין ניסתה להסביר לי באופן נואש.
זה לא עזר, אני לא הסכמתי להקשיב יותר וכל הניסיונות להרגיע אותי פשוט לא הצליחו.
הבטתי החוצה מכיוון חדר השינה וראיתי את יובל ולילך מחייכים להם.
אני יודעת מתי בחורה רוצה מישהו, וראיתי את זה על העיניים של לילך.
יובל ראה אותי.
"בואי יפה שלי, תגידי שלום" הוא אמר לי ועדיין חייך.
טרקתי את הדלת בעצבים.
"את רואה?" שלחתי לאוריין שוב הודעה. "הוא מחייך אליה והכל רק בגלל שיש לה שיער חלק ועיניים ירוקות, ישר הוא נדלק."
"אבל גם לי יש עיניים ירוקות ושיער חלק וראית שהוא לא נדלק עליי כשהוא ראה אותי" היא ענתה לי.
"רגע אבל אף פעם לא הפגשתי ביניכם" רשמתי לה ולא הבנתי מה קורה פה.
"אמממ… נכון" היא רשמה.
"מה קורה פה?!" שאלתי אותה בעצבים.
"כלום…" היא ענתה. "סתם אמרתי בכללי שיובל לא אחד שנדלק בגלל היופי."
הרגשתי שקורה כאן משהו.
איך לא שמתי לב לזה שיובל הוא בעצם כמו כל גבר, רק רואה אישה וכבר היצר שלו משתלט על המוח.
התחלתי לבכות, לא האמנתי שזה קורה לי.
בערב הלכנו יובל ואני לישון.
"מה קרה יפה שלי את מאוד שקטה היום" הוא שאל.
לא עניתי לו ובינתיים הלכתי לשירותים לשבת קצת לבד.
************************************************************************************
ניצלתי את זה שספיר יצאה מהחדר כדי להתקשר לאודי.
"הנה ספיר יצאה רגע" אמרתי לאודי. "אני מאוד מקווה שהדברים כבר מוכנים כי מחר זה הולך לקרות."
"כן אל תדאג הכל מוכן" הוא ענה לי.
"אתה בטוח כי אני ממש מתרגש וחושש" אמרתי לו.
"כן אל תדאג, אוריין המשוגעת ואני דאגנו להכל" הוא אמר.
"טוב תודה אין עלייך!" אמרתי לו.
לפתע קלטתי שספיר מתקרבת. "אני חייב לנתק ביי" לחשתי לאודי וסגרתי מהר את הטלפון.
************************************************************************************
"עם מי דיברת?" שאלתי את יובל.
"עם אף אחד, זה סתם" הוא ענה לי.
כעסתי, אני כבר כמה שעות אוגרת עוד ועוד כעס. אני עוד לא מצליחה לעכל את זה שיובל כנראה בוגד בי.
"תעוף מהבית הזה!" אמרתי לו.
"אבל יפה שלי…" הוא ניסה להגיד.
"תעוף מהבית הזה!" צרחתי עליו כמו שבחיים שלי לא צרחתי על מישהו. דמעות החלו לרדת תוך כדי. "זה הבית שלי! תעוף מפה כבר!" צרחתי ופתחתי את הדלת.
כל הנסיונות של יובל לבקש חנינה לא עזרו.
תגובות (2)
לא למה זה ניגמר ????????????
נשאר עוד פרק אחד :)