אתה תחליט לחזור

"יום אחד" התחלתי להגיד, אך
לא הייתי ממש בטוחה מה להגיד.
"יום אחד, אתה תחליט לחזור
ויהיה מאוחר מידי" אני אומרת,
קולי שקט ומהוסס כאילו, לא מאמין
שהוא יחזור.
"אני כבר לא אהיה פה, או שאהיה של מישהו אחר"
אמרתי אומרת וזוקרת קלות את ראשי,
ומביטה בו.
שערו הכהה מוטל על פניו, ועיניו לא מעזות
להסתכל עליי.
"תסתכל עליי" אני אומרת לו, לא מוכנה לוותר עליו,
בידיעה שהוא אולי לא הכי טוב,
אבל הוא הכי טוב שאני אי-פעם אשיג.
"פשוט תסתכל עליי" אמרתי לו, מנסה להנמיך את קולי,
כי אני כבר כמעט צועקת.
"מה?" הוא לחש קלות ועיניו התרוממו אליי.
"אנחנו יכולים לעבור את זה" אני אומרת לו בשקט
"רק, תבטיח להישאר, ונוכל להתגבר על הכול"
אני אומרת ותופסת בידו.
"אני מצטער" הוא אומר בקול קטן"אבל זו ההחלטה הנכונה"
"למי?" שאלתי במרירות.
"לכולם"