אתה רחוק

אני יכולה לקרוא את הקטעים שלך ימים שלמים ועדיין יהיה לי מבט נוגה בעיניים. באמת.

מרגיש לי שהבנאדם שעליו/אליו היא מדברת כבר לא חי (ואולי אני מגזימה והוא רק חולה ממש, מי יודע) ומשום מה זה הופך כל מילה לכבדה יותר, לבעלת משמעות עמוקה.

אני דיי בטוחה שאחרי הפעם השלישית שקראתי כבר רציתי לבכות.

יש לך כתיבה עדינה ומרגשת. אפשר להרגיש את הנפש של האישה כשהיא פונה אליו בגעגוע. ממש כאילו שהיא מושיטה יד לעברו אך הוא לא שם לקחת אותה.
אני מרגישה שקיבלתי זכות לקרוא את הקטעים שלך.

אני מצטרף לספיר. אני גם אוהב את הקטעים שלך. יש אמנם חזרתיות מסוימת מבחינת הנושא אבל עדיין אני מצליח להתחבר מחדש לכל קטע.
אני זוכר שדיברנו בעבר (שלושתינו) וציינת שלא מדובר באובדן, ואני די בטוח שציינת שהנמען הוא לא אדם אמיתי (אני הייתי משוכנע שכן).

יש משהו מאד עוטף ואימהי במילים ובתיאורים שלך. לפעמים באמת קשה להבין האם מדובר בבת-זוג או אם, אבל התחושה היא שמדובר באהבה שאינה תלויה בדבר, שרוצה לרפא, ולי אישית קשה להשאר אדיש לטקסט כזה.