אתה זוכר?

תגיד רון, אתה זוכר שהתקשרת?
אותו יום בדיוק לפני שנה.
כן נו, בדיוק התחיל החופש.
אתה זוכר מה אמרת?
"שומעת, הוא בא גם אליי" צחקת.
זוכר שלא הבנתי בהתחלה מה אתה רוצה?
וזוכר שהסברת?
"נו החבר של סבא שלי בא גם אליי"
אני תוהה אם אתה זוכר כמה בכיתי.
ואני תוהה אם אתה זוכר שצחקת כשניסית להרגיע אותי.
"תירגעי מה יש לך?" צחקת. "נעבור גם את זה, אני אהיה מארח כל כך רע וכל כך מגעיל שהוא יהיה חייב ללכת"
אני זוכרת שצחקתי.

רון, הבטחת לי לפני חצי שנה שאתה לא תסכים ללכת. בשום פנים ואופן. שאתה לא תהיה כמו סבא שלך שבסוף קיבל את הפיתוי ולקח את היד שלו לעבר העננים.
הבטחת כל כך הרבה הבטחות רון.
אתה זוכר?
צחקנו מלא במשך השנה, אמרת שאתה כמעט ולא מרגיש אותו. שהוא כמעט ולא שם.
זוכר כמה חודשים אחרי שזה התחיל? איך התלהבת כשקיבלת אישור לגראס רפואי.
חברים שלך קינאו בך כל כך.
אתה גם זוכר איך זה כבר הפך ללא מהנה כל כך? הגראס?
איך במהרה התחלת לעשן אותו בכדי להעביר כאבים.
אני לא יודעת אם אתה יודע שאני יודעת שהקפדת לעשן בדיוק לפני שהגעתי.
אני זוכרת איך שחייכת בעווית כאב והמשכת להצחיק אותי ולהזכיר לי כמה אני נפלאה.
זוכר כמה נהנית להשתמש בהטבות שלך? לכל מקום עם תור נכנסנו ראשונים עם החיוך שלך.
"סלב" נהגת להזכיר לי כשדילגנו על תור מלא אנשים רגזנים.
רון אתה זוכר שדיברנו על אלוהים?
על איך שהוא לוקח רק את הטובים?
זוכר את הרגע המצחיק ההוא כשאמרת שאז אין לנו על מה לדאוג?
אז קרה דווקא ההפך מוחי הפך מבצר לדמותך.
רון זוכר לפני חודש כשבכית כל כך חזק?
זוכר שצעקת וצרחת לראשונה מזה שנה?
אתה זוכר מה אמרת?
"נמאס לי כבר! אני מרגיש כמו בובת וודו מזוינת מכל הזריקות. קר לי בראש וכואב לי בכל הגוף. שייקח אותי כבר נמאס לי לסבול אותו! למה זה קרה לי? למה דווקא אני?"
אחר כך הרדימו אותך ואז כשהתעוררת התנהגת כאילו זה לא קרה.
זוכר לפני שבוע כשהתאמצת לפקוח עיניים כדי להביט בי ולהגיד לי כמה אני יפה?
אתה זוכר שהיום, בדיוק לפני שעה אמרת לראשונה "אני אוהב אותך?"
זוכר שלחשתי בלחש כל כך רועד עד כמה שאני אוהבת אותך?
רון אתה זוכר שאמרתי לך עד כמה יהיה לי קשה?
רון, אתה זוכר כמה כאב לי כשהאחיזה החלשה שלך בידי נרפתה?
רון, אתה זוכר שביקשת ממני שאמשיך, אבל רק אזכור אותך?

רון, אני זוכרת.