ארטיק מגנום

חזרנו מירושלים יעל ואני, אחרי שביקרנו את אחיה.
כהרגלינו עצרנו בתחנת דלק פז ביציאה מהעיר. יעל נשארה ברכב ואני נכנסתי לחנות הנוחות של התחנה וקניתי שני ארטיקים מסוג מגנום, אמנם לא בטעם אגוזים האהוב עלינו (גם בשבוע שעבר היה חסר) אבל לא ויתרתי על התענוג.
שילמתי עשרים וחמישה שקלים. המוכר תלש את הקבלה מהקופה ונתן לי. לקחתי אותה אך לא זרקתי אותה לפח ביציאה כהרגלי ויצאתי.
אחרי יומיים כשנכנסתי לאוטו בחניה ורציתי לנסוע אחורה, גיליתי שאני דורך על קבלה שהיתה על רצפת הרכב. התכופפתי והרמתי אותה וראיתי שהיא עבור סיגריות ב-שלושים וחמישה שקלים.
חשבתי, איך זה יכול להיות? מי נסע באוטו שלי וקנה סיגריות? אולי מיכל? רגע, מיכל נהגה באוטו השבוע. דימיינתי את מיכל מעשנת. לא יכול להיות.
הסתכלתי בתאריך הקבלה וראיתי שהיא מהיום שהיינו בירושלים. נרגעתי. זו לא מיכל שקנתה. אבל אחר כך עלה בדעתי שהמוכר בתחנת הדלק 'דחף' לי את הקבלה הזו מלקוח קודם ולקח את כספי לעצמו ללא קבלה.
הייתי בשוק. אולי אתלונן חשבתי כי זה מרגיז שמישהו עושה לך תרגיל כזה. לא שנפגעתי כי לא נגרם לי כל נזק אבל חשתי שרימו אותי, חשתי מנוצל. הרגשתי רתיחה קלה באזור העצבים.
התכנית החלה להתגבש במוחי. בשבוע הבא כשניסע לירושלים אבוא לתחנת הדלק ואתפוס אותו בגרונו. הוא יודה מיד מרוב פחד ויבטיח לי שלא יעשה זאת שוב. "אבל אף פעם!" אני אומר לו בחריקת שיניים והוא יהנהן בראשו באימה ועיניו כמעט תצאנה מחוריהן. אז ארפה ממנו אבל אווירת הפחד תישאר אצלו גם אחרי שאצא.
התחלתי לנסוע אחורה מהחניה. לפתע הבחנתי בעוד קבלה על הרצפה. עצרתי והרמתי אותה. היא היתה עבור שני ארטיקים.