ארוחה אתת יותר מדי

הצלילים האקראיים של צלחות וסכו"ם מסביב היו הרקע. מסעדה יוקרתית מלאה קהל סועדים. על שפת האגם, שוקקת פעילות, שיחות ומבטים. הסועדים שידרו תחושה של שמחה והתרגשות אשר היא לא הרגישה. הערב התחיל להידרדר מהרגע שהוא הגיע לאסוף אותה. "שוב את לובשת את השמלה הכחולה ?" "אני לא יודע למה את לא בוחרת ולובשת רק את זו מכל השמלות שקניתי בשבילך" מילמל במקום לומר שלום. בלה הייתה מסוגרת בעצמה ושקטה לאחר מכן. מזווית עינה, היא התבוננה מסביב לשולחן שבו ישבו, היא נאנחה. היא כמעט התחרטה על ששב לאחר שחזר משיחת הטלפון אשר עבורה יצא מהאולם הרועש החוצה. "סליחה, אחד הלקוחות שלי רצה קצת מידע על משהו "הוא חייך". בלה גלגלה את עיניה. מדוע הוא מתעקש לכנותה "הבטן", היא לעולם לא תוכל להבין. במשך כמעט שנה של היכרויות, עמה בלה שידלה אותו על הסף ביקשה ממנו שלא יקרא לה ככה, אבל הוא המשיך, עשה בדיוק מה שמתחשק לו. "אולי, אם אמשיך לקרוא לך "הבטן" זה יגרום לך לאבד קצת משקל" טען. בלה הייתה המומה מכדי להגיב. במידה 10, היא בהחלט לא סובלת מעודף משקל. אבל, הוא טוען שמי שלא הולך למכון כושר יום יום כמו שהוא עושה הוא 'לא בריא באופן כרוני ". יחסיהם התחילו בצלילים מרגשים, אך עד מהרה בלה הבין מה שחשבה בתחילה שזו החלטיות שלו. מייק היה למעשה רק שתלטן רגיל. הם חידשו את ארוחתם, בלה נהנתה מהאורז שלה והעוף מהגריל עם התבלינים, ומייק שטרף קוסקוס מלוא הצלחת עם מחרוזת של ירקות צבעוניים. "האוכל הזה ממש טעים", הוא אמר. 'הממ', בלה, במחשבתה שלה היה העוף בגריל הכי הטוב והטעים שהיה לה מזמן. "את צריכה להזמין סלט זה הרבה יותר טוב ". הוא הוסיף. בלה בארשת פנים כאילו לא שמעה דבר. מחשבותיה התמקדו על העוף שלה. מייק המשיך לדבר. "דברתי עם האמא שלי אתמול ושנינו הסכמנו שאת יכולה להיות אישה טובה אם רק תשני מעט את את הרגלי התזונה שלך. אמרתי לה איך שאת באמת אוהבת המבורגרים ומזון מהיר אחר. נדמה לי שהגיע הזמן להפסיק עם זה". בלה הפסיקה לאכול, באמצע הלעיסה. היא הרימה את מבטה לעברו כשהוא עדיין גורף כפיות של מזון לתוך פיו. היא בלעה את האוכל שלה, הניחה את הסכו"ם שלה על צלחתה, וחיכתה. הוא בסופו של דבר שם לב שהיא לא אכלה והביט בה, מופתע. "חשבתי שאת אוהבת את האוכל. האם את מלאה כבר? "בלה הביטה בו, תוהה איך זה שהם יוצאים כבר כמעט שנה יחד. "אז" היא התחילה, "אתה רוצה להתחתן איתי". "ובכן … כמובן ', הוא השיב, ונראה מופתע. "ואתה התייעצת עם האמא שלך, לפני ששוחחתה איתי '. "הו, זה למה את כועסת?" הוא צחק. "את הרי יודעת כמה אני ואמי קרובים. למעשה, אבא שלי אפילו הציע לי שצריך לוודא שאת יודעת לבשל מרק אפונה כפי אנו אוהבים לפני שאני אדון על הנישואים אתך, הוסיף. בלה היתה אובדת עצות למשמע המילים האלו. היא הביטה בו בבוז, הוא עם הפנים השזופות והחלקות שלו התספורת המדוייקת, עם הבלייזר התואם לחולצה. היא הביטה בידיו, אך כעת נראה היא רתחה ובא לה רק לצעוק עליו. היתה לה פתאום תמונה של עצמה, נשואה לו, בהריון מתקדם ומבקשת ממנו לקחת אותה לבית החולים, "חכי-תני לי להתקשר להורי לברר אם הכאב שלך הוא שווה את הנסיעה הציחקוקים התחילו לאט, רק כתפיה רעדו, והם בסופו של דבר הפכו לצחוק רם שנשמע מסביב, עם דמעות זולגות על לחייה ועם עוויתות שגרמו לה לתפוס את בטנה. סועדים אחרים פנו להביט בה בשעשוע בעיניהם, תוהים מה הייתה הבדיחה. הבדיחה, היא רצתה לספר להם, הייתה יחסיה. "למה את צוחקת בקול רם כל כך?" סינן לעברה. "אנשים מסתכלים עלינו. אני בטוח שהם חושבים שמשהו לא בסדר איתך ". בלה הושיטה יד לתיקה, הוציאה ממחטה לבנה וניגבה את הדמעות מעיניה. "מייק" היא התחילה. "אני רואה שאתה לא רואה כמה מגוחך המצב הזה. אני באמת חושבת שאנחנו צריכים לקחת פסק זמן, לחשוב על אם הקשר הזה הוא מה שאנחנו באמת רוצים ". 'מה? את זורקת אותי? "שאל בזעם. "כן … כן, אני חושב שאנחנו צריכים להיפרד". מייק נד בראשו, מביט בה בחמלה. הוא רמז למלצר להביא את החשבון שלהם. הוא שילם עם כרטיס האשראי שלו, וקם, והשפיל את מבטו אליה. "אני מקווה שאת יודעת מה שאת עושה; אני הדבר הטוב ביותר שקרה לך. את יכולה למצוא את דרכך הביתה לבד". ועם המילים הללו, נוטפות הארס, הוא עזב אותה במסעדה. בשלב זה, הסועדים האחרים עשו עצמם כאילו אינם רואים כאילו הם לא היו עדים לחילופי המילים הדרמטים שנאמרו בקולי קולות. בלה ניסתה להעריך איך היא מרגישה באותו רגע. היא הרגישה רק הקלה. היא תיקח מונית הביתה, אבל קודם, היא תסיים את העוף שלה. אחרי הכל, העוף היה טעים מכדי לבזבז ועבורו כבר שולם.