ארגנטינה הקסומה – פרק 5

פרק 5 – מי שפך את מיץ התותים שלי, אביטל?
כששרון ירדה למטה היא קירבה את בקבוק השתייה למיכל הגדול שהכיל מיץ תותים מתוק. ואז היא הכניסה את בקבוק השתייה לתיק. היא הלכה לעבר המסעדה כי כבר השעה הייתה שמונה ורבע, הן צריכות כבר לחכות מחוץ לבית המלון פרימוורה.
" שלום חברים , מה נשמע?" הופיעו אביטל ואופיר בלויו של אורון , החבר שלה.
" בסדר, עוד מעט שמונה וחצי , הנהג היה צריך לקחת אותנו. איפה אביאל ומעיין?" שאלה אופיר את המדריך אדם ישראלי.
" הם גם בדרך. הנה , האוטובוס כבר הגיע. בואי, נתקדם אופיר. אורון , למה אתה מחכה? אין לנו זמן , תעלה כבר לפני שהאוטובוס יברח לך." דחק בו אדם.
ברגע האחרון לפני שהאוטובוס עשה את דרכו לכיוון הנהר דה לה פלטה. מעיין ואביאל נופפו לעברו שיחכה עוד קצת , והם עלו מהדלת האחורית אחד אחרי השנייה. שרון לא שמה לב שהפקק של הבקבוק היה פתוח והנוזל נשפך על המושב הקדמי שבו ישבה. ולאחר מכן הנוזל האדום הגיע גם למושב שבו ישבו שרון ועדי. " אביטל , מי שפך את מיץ התותים שלי?" שאלה שרון את אביטל בקול תמה.
" אולי את לא סגרת את הפקק היטב? וואו, השמלה שלבשתי כולה רטוב במיץ התותים שלך! שרון , למה את לא נזהרת?" רגזה אביטל.
" מה?? אוי לא , מה עשיתי? עדי, את יכולה להביא לי כמה מגבונים כדי לנגב את המושבים הרטובים. כל מיץ התותים נשפך. אם הנהג יראה את זה, אני בצרות!" קראה שרון באנחה.
" את בצרות? כולנו נמצאים בבעיה, ניקית את המושב. אין לי מה ללבוש חוץ מהשמלה הזאת! שרון הזדרזי, אין לנו זמן לשום דבר. אל תלטפי את המושב. תנקי אותו כמו שצריך." פקדה עליה אביטל.
עדי הביאה לשרון מגבונים כדי לנגב את המושבים , כל המטיילים עזרו לנקות. אפילו אופיר ואורון שישבו בשורה האחורית של האוטובוס, באו לנקות את השאריות שמיץ התותים השאיר אחריו. הנהג שמע את הרעש של המטיילים, וניגש אליהם במהירות. פניהן החווירו כאשר הן ראו אותו מתקרב. " ווי, אללה בחטי. איך הסתבכנו איתו." אמרה אביטל באנחה.
" מה זה אמור להביע?!!! אפשר לדעת בבקשה מי שפך פה מיץ? אני רוצה לדעת מי העז לעשות את זה שינקה את כל האוטובוס אחרי שנחזור." צעק הנהג בספרדית.
" מה זאת אומרת לנקות? הוא לא התכווון ברצינות, לא ככה?" אמרה שרון בבהלה.
" חחח, נראה לך שהוא התכוון ברצינות? אויש, שרון. קצת תצאי מהלחץ שלך." הוסיפה אביטל בבטחון.
"אביטל , הוא הסתכל עלינו ללא הפסקה. אני פוחדת שהוא עלול להגיד משהו להנהלת המלון , ואז באמת הלך עלינו." אמרה עדי באנחה. הנהג באמת התקשר להנהלת המלון והן היו בטוחות שהוא יגלה את כל מה שקרה לבעל המלון שבו הן נופשות. אך מישהו מאחד המטיילים אמרו לו שלא יתקשר כי הם פחדו שיגלה שהאוטובוס שהתלכלך ונשאר לא נקי.
" אוי, כמעט חשבתי שהוא הולך לסבך אותנו שוב." אמרה אביטל באנחה. היא צבטה את ידה כדי להיות בטוחה שהיא לא חלמה או משהו.
" כמעט התמוטטתי מפחד. הארגנטינאיים האלה ממש מוזרים . אני לא מבינה מה הם רוצים מהחיים שלי." השיבה שרון ברווחת הקלה.
" אבל אתן תהיו חייבות להישאר פה בסוף היום ולנקות קצת את המושבים. אם לא, אני אאלץ להגיד לבעל המלון " פרימוורה" שאתן לא שומרות על הניקיון והסדר." פקד עליהן הנהג בספרדית.
כעבור ארבע שעות הן הגיעו למחוז של הצד השני של נהר דה לה פלטה. וכאשר שאביטל באה לרדת במדרגות , היא לא שמה לב ורגלה התעקמה בזמן שהיא עזרה לשרון לקחת גם את המזוודות שלה וגם את התיקים שעדי קנתה.
אביטל לא יכלה לזוז מכיוון שרגלה הייתה ישרה והיא נאנקה מכאבים עזים וזעקה בקול.
" מה קרה לרגל שלך? נקווה שזה לא משהו חמור. אוי , באמת שברת את הרגל. את בטוחה שאת לא יכולה לזוז?" שאלה אותה שרון ברוך.
" איי, זה כאב. שרון ועדי, אני לא יכולה להזיז את הרגל שלי. אני מתה מכאבים. איך אני אוכל ללכת ככה עם רגל אחת פצועה בזמן שכולם יכייפו בטיול ואני אשב בצד? זה נשמע לכן הגיוני?" אמרה אביטל בקול שבור.
" לא, זה מה שיש. רגלך הימנית פצועה לגמרי. את זקוקה למנוחה. זה משהו זמני. זה לא משהו שישאר איתך כל החיים . כרגע את לא יכולה ללכת לשום מקום." ענתה עדי ברוגע.
אביטל נאנחה בשקט כי רגלה כאבה וכרגע היא לא יכולה לרדת עם שאר המטיילים ליום השלישי של הטיול. ובנוסף לכך , שמלתה הפרחונית הייתה מוכתמת במיץ שהתותים המתוק של שרון.