ארגנטינה הקסומה
פרק 1 – הבנות הולכות לאיבוד
אביטל , שרון ועדי ירדו מן הדלת הקדמית של האוטובוס, המדריך שלהם אדם ישראלי נתן להם עשר דקות של הסתובבות במרכז העיר של בואנוס איירס. אביטל , שרון ועדי הסתובבו והן לא הרגישו שעשר דקות תמו ועליהן לשוב לאוטובוס הנוסע לכיוון המלון פרימוורה.
בדרכן חזרה לאוטובוס, כשהן הגיעו למגרש החנייה הן ראו שהאוטובוס כבר התקדם לעבר בית המלון פרימוורה.
" אביטל , מה אנחנו עושות עכשיו? כל המזוודות והתיקים שלנו בתא המטען של האוטובוס. הלכנו לאיבוד, איך נמצא את הדרך אל מלון פרימוורה? אני בכלל לא יודעת לקרוא מפות. " אמרה שרון בחשש. אביטל התחילה להיות לחוצה שאולי חבריה לטיול המאורגן לארגנטינה לא יוכלו למצוא אותן, מפני שהן הלכו לאיבוד.
"אין לי שמץ של מושג. אולי נרים טלפון לדורון כרמי, יש לנו את דף הקשר של המטיילים ובני משפחותיהם. " קראה אביטל בלחץ.
" אבל לך יש את האייפון, אז למה את צריכה להיות בלחץ?" שאלה עדי את אביטל , היא הייתה רגועה ונינוחה. היא לא הייתה במצב רוח רע כמו אביטל ושרון.
" כי הלכנו לאיבוד. דורון כרמי לא עונה לטלפון, ואין קליטה באזור מרכז העיר. מה נעשה?" הוסיפה אביטל בייאוש.
שרון נאנחה והתיישבה על שולי המדרכה. היא לא האמינה שהן הלכו לאיבוד כבר על היום הראשון של הטיול. היא לא הביאה את מכשיר הנייד שלה לחו"ל. בגלל שלדעתה חבל לבזבז כסף מיותר על שיחות שגם ככה עולות הון תועפות.
" בנות , נו במקום לשבת עם פרצוף של תשעה באב. תתחילו לחשוב איך אנחנו מגיעות לבית המלון פרימוורה." העירה שרון בחריפות.
" אני לא יכולה לחשוב במצבי לחץ , אולי הם כבר הגיעו לבית המלון פרימוורה. אני לא אלך ממרכז העיר עד לבית המלון פרימוורה אני ממש לא מתכוונת." אמרה שרון בכעס.
לפתע כשהן לא ציפו, דמותו של אחד מהמטיילים נראה מרחוק. המדריך אדם ישראלי חילק את קבוצת המטיילים לשתי קבוצות: קבוצת ההורים והילדים וקבוצת הבוגרים כדי שהם יצאו בחיפוש אחריהן. הוא נופף להן מרחוק.
" שלום יוחאי, מצאת אותנו סוף סוף. כבר שעתיים אנחנו מחכות פה. היינו מיואשת , עכשיו אנחנו מאושרות." קראה עדי באושר.
" יופי , עכשיו בואו לאוטובוס. נו כבר, תלכו מהר. אחרת אתן תפספסו אותו שוב. " זירז אותן יוחאי . הוא עלה דרך הדלת האחורית לכיוון המושב האחורי שלצד הווילונות. עדי ואביטל ישבו זו לצד זו, שרון ישבה במושב שאחריהן והביטה בהן מאחור. שערה החום שוקולד שהתבדר ברוח השובבה פרעה את שערה לחלוטין.
" מה אתן שומעות? אוף שימחעס . זו בחירה טובה . יש להם את השירים הכי יפים. תמשיכו לשמוע עד שנגיע לבית המלון פרימוורה." חייכה עדי אליהן. הן השיבו לה חיוך שובב.
" עוד חמש דקות אנחנו נגיע לבית המלון פרימוורה!" הכריזה אביטל בחגיגיות.
" מה, זה כל כך קרוב? טוב , אולי אני אצליח להירדם עד שנגיע לשם." סיכמה שרון באושר ועצמה את עיניה כדי שתירדם כמה דקות.
" אל תירדמי. כשנהיה בחדר, תישני. תחשבי שאנחנו יוצאות מהבית מלון כדי לטייל." הסבירה עדי.
" איפה המצלמה שלך? אני לא יודעת איפה שמת את המצלמה. תראי מה זה! איזה נוף עוצר נשימה. אני רוצה לצלם." חשבה שרון בקול.
" לא , שרון . את לא תוכלי לצלם עכשיו. תחכי עד שנגיע עד לבית המלון פרימוורה ." הזכירה לה עדי ברשמיות.
תגובות (0)