ארגנטינה הקסומה- פרק 2

פרק 2 – טיול בין הערביים
ממקום מושבה של עדי , היא יכלה לראות מרחוק את בית המלון פרימוורה בקטן. אביטל ושרון התווכחו ביניהן מי תהיה איתה בחדר. שרון אמרה שהיא רוצה שיונתן יהיה איתה באותו החדר.
נהג האוטובוס עשה סיבוב כדי שהוא יוכל להחנות במגרש החנייה. הוא פתח את הדלת הקדמית כדי שהמטיילים יוכלו לרדת. שרון , אביטל ועדי ירדו מהדלת האחורית. שרון עזרה לאביטל לקחת את החפצים האישיים שלה מן תא המטען האחורי של האוטובוס.
שרון לקחה את התיק הצד שלה ואת המזוודה הקטנה בידה האחת. עדי הרימה בשתי ידיה את שלושת התיקים של שרון , שהיו מלאים רק באביזרי אופנה יוקרתיים. היא תהתה למה היא צריכה כל כך הרבה בגדים ללבוש.
אופיר ואורון , שהיו חברים מגיל ילדות. הם שניהם ביחד כבר מעל לשתיים עשרה שנות חברות . הם גם היו נרגשים כשהודיעו להם שהם בין המטיילים הראשונים שיוצאים לטיול מאורגן לארגנטינה. שרון הכירה אותם מהשכונה שבה היא מתגוררת עם הוריה בבת ים. הן הגיעו למסקנה שמדובר בבית מלון יוקרתי. מעניין אם גם החדרים הם ברמה גבוהה.
הן ניגשו לפקיד שהתיישב על כיסא מנהלים , מרכיב לעיניו משקפיים רחבים. אביטל הבחינה שאף הוא דובר ספרדית. שרון ועדי חשבו בהתחלה שהוא מדבר סינית, הן לא הבינו מה הוא רצה מחייהן.
"אני לא מבינה כלום , מה הוא ניסה לומר לנו?" שאלה אביטל , שהביטה על הפקיד בחוסר הבנה.
" למה הוא מביט בנו כאילו נפלנו מהירח? שייקח את הדרכונים של שלושתנו ושייתן לנו ללכת לשלום. למה הוא מחכה? למשיח?" ניסתה שרון לשעשע את השתיים.
השתיים הביטו עליה בכעס. הפקיד לקח משלושתן את הדרכונים שלהן. לאחר הוא הניח להן ללכת לחפש אחר חדר שבו הן אמורות להיות. אביטל תהיה בחדר עם אופיר ואורון. שרון תהיה בחדר עם יונתן ואוריאל. עדי תהיה בחדר עם נתנאל וחווה.
*
אביטל הכניסה את הכרטיס בחור המנעול, אך אור אדום נצנץ והיא מיהרה שוב לשים את הכרטיס בחור המנעול. הדלת הסוררת לא הסכימה להיפתח.
" נו , אנחנו מתייבשים פה. תני לי לפתוח את הדלת, אם את לא מצליחה." התנדבה אופיר במקומה.
" לא , אופיר! אני אפתח את הדלת. תראי שאני אצליח." התעקשה אביטל. לבסוף לאחר שתי ניסיונות להיאבק בדלת הסוררת ההיא , היא הסכימה להיפתח אחרי שחיכו בחוץ חצי שעה.
" סוף סוף היא נפתחה. אלוהים שמע את תפלתנו." קראה אופיר בשמחה.
אביטל הניחה את התיק שלה על הכיסא העשוי מעץ אורן.
היא התחילה לפרוק את מזוודתה בזריזות ידיים האופיינית לה. היא הניחה את חולצותיה בתא שבארון הניצב לצד שידת הלילה. הייתה שם מיטה זוגית יוקרתית שאפשר לפתוח אותה והיו עליה כריות יפות. החדר היוקרתי נשא חן בעיניה. אופיר צעדה בסקרנות לעבר המרפסת הנמצאת בחלק האחורי של הסלון, כדי שהיא תוכל לחזות בנוף הנשקף דרכה.
היא צפתה בנוף בהתלהבות. היא בלעה בצימאון רב כל פרט שבו היא הבחינה. היא שמעה שמישהו נקש על הדלת קלות.
" אני אפתח!" נשמע קולה הבוגר של אביטל . היא מיהרה לפתוח את הדלת. היא ידעה שמדובר בחברותיה שרון ועדי.
" אווהו, הנה אתן. המדריך ביקש ממני לקרוא לכן. אנחנו נצא לטיול קצר , ביחד עם שתי הקבוצות. אביטל , למה את מחכה? הוא אמר שתוך עשר דקות פלוס כולכן למטה." קראה שרון בסמכותיות.
" כן , אני באה. חכו , אני אלך לבדוק מה עם אורון ואופיר." קראה אביטל בלחץ. היא הלכה לקרוא לאופיר ואורון.
" מה אתכם , חברים? המדריך קורא לכם , בואו. הם לא יחכו לנו עוד. הוא אמר עשר דקות גג . לא יותר." שאלה אותם אביטל וחיכתה שהם יבואו איתה עד למטה.
" את יודעת לאן כל הקבוצה יוצאת? אוף , טוב אני אשאיר את כל הדברים שלי פה. אני מפחדת שמישהו יגנוב לי את החפצים שלי." קראה אופיר בפחד.
" רק הזדרזי, המדריך מחכה לנו ליד עמדת הקבלה והמזוודות נמצאות אצל פקיד הקבלה." מיהרה אביטל להשיב. אופיר ואורון יצאו אחריה וסגרו את הדלת באמצעות הכנסת הכרטיס לחור המנעול.
אופיר שמה את הכרטיס בכיס האחורי של השמלה הפרחונית שלבשה. אורון הגביר את קצב הליכתו כדי שיספיקו להגיע למדריך אדם ישראלי.
*
" הנה אתם, בואו. עכשיו אנחנו בדרכנו לחזות ביופי המסנוור של קרחונים מנצנצים בצבע תכלת כהה . משם , אנחנו נחזור למלון בשעה שבע. בשעה שבע וחצי , לתשומת ליבכם. יהיה ארוחת ערב כאן במסעדה איכותית שפתחו כאן במיוחד. את המשך התוכנית אני איידע אתכם כבר בקרוב." הסביר אדם באריכות.
שרון כמעט בלעה אותו בפיהוקיה. אביטל עקבה אחר דבריו בסקרנות. יהיה מעניין לראות את הקרחונים המנצנצים האלה בצבעי תכלת כהה. עדי ניסתה להקשיב אליו , בזמן שהיא הלכה בחברת נתנאל וחווה. חווה כל הזמן החזיקה לה את היד ואמרה שהיא מחכה לראות איך הן יסתדרו ביחד.
שרון הייתה היחידה שהלכה בחברתם של יונתן ואוריאל. היא דיברה בגאווה על כך שהתמזל מזלה שהיא הייתה בחדר עם שניהם. שניהם לא הבינו שום דבר ממה שהיא אמרה , לא פעם הם העירו לה שהיא מדברת כמו רדיו. הם ביקשו ממנה מאחר והם רחשו אליה כבוד ואף הערצה לדבר בטון יותר איטי כדי שיוכלו להיות בקצב שלה. אבל היא לא מפסיקה לדבר כאילו שהיא מתחרה באיזה ספורט אתגרי. הם כבר התייאשו ממנה מזמן.
הקבוצה כבר הגיעה לקרחונים המנצנצים בצבעי תכלת כהה. שרון צפתה בהם בהתרגשות רבה. אביטל עקבה אחר דבריו של המדריך בעיניים נלהבות.
" ובכן , אנחנו נמצאים עכשיו כאן מחוץ למלון , הנה אתם יכולים לראות את הקרחונים המדהימים האלו בצבעי תכלת כהה. הקרחונים האלה נוצרו מהשלג הכבד שהיה כאן לפני שנה וחצי, מאז שהקרחונים נוצרו וקיבלו את צבעם תכלת הכהה. אתם יכולים לתאר לעצמכם איזה יופי טהור ברא הקדוש ברוך הוא. רוב המקומות שנבקר בהם בארגנטינה יהיו עם נופים קסומים ואגדיים.
אתם יכולים לצפות בנוף המרהיב הזה בצמא רב. זה אכן נוף מלא קסם." הסביר המדריך בהתלהבות.
" זה באמת יפה, תן לי לצלם את הקרחונים. באמת יופי מיוחד. " קראה אביטל בהתלהבות וצילמה במצלמה הדיגטלית הקטנה שלה.
" קרוב לארגנטינה , שוכנת לה מדינה גדולה אך נחשלת. אפשר לטוס אליה וזמן הטיסה הוא רק שעה וחצי מכאן. תוכלו לבקר בה אם תרצו. אתם ודאי יודעים לאיזו מדינה אני מתכוון. המדינה שאני מדבר עליה זאת כמובן נורווגיה. נורווגיה היא גם טומנת בתוכה נופים קסומים. נדבר עליה בהמשך. עכשיו לסיום, אנחנו נחזור לבית המלון פרימוורה ואז אחרי ארוחת הערב. מחכה לכם הפתעה נוספת. בואו ונחזור ." הכריז אדם ברשמיות.
כולם הלכו בעקבותיו חזרה לבית המלון.