ארבע נשים אפורות

הערב ירד. מהחלון ראיתי אותן.חוצות את הכביש,ארבע נשים אפורות, מכורבלותצ במעיליהן הכבדים.אחת מהן אחזה בידה מטריה.השניה עם כובע צמרירי.ארבע נשים כבדות בשנות העמידה שלהן.אחת מהן נעמדה וחיכתה לחברותיה.הן עלו במדרגות בכבדות, מתנשפות.
מעניין לאן מועדות פניהן , חשבתי לעצמי.
לא הצלחתי לשמוע את שיחתן. לכל אחת יש סיפור. חיים אפורים , פשוטים , חסרי הדר, או שלא ,חיים מעניינים , מרתקים,רבי תהפוכות הגורל.
אני מנסה לחשוב…
לפתע אני רואה מחלוני, שהן כבר עומדות ומביטות מהמרפסת של השכן שלי. זה שתמיד עומד בתחתונים במרפסת, גם בחורף וגם בקיץ ומעשן ומעשן…
אשתו, הגברת של המעשן האולטימטיבי, עומדת ניצבת לידן , היא צוחקת איתן.
איזה מוזר, מעולם לא יצאה השכנה הזאת למרפסת, זה התחום הבלעדי של בעלה…
ארבע הנשים האפורות ,ממשיכות להביט מהמרפסת, אחת מהן עומדת ומבטה נעוץ בי. אני רואה שהיא מסבה את תשומת ליבה של השכנה. מה קורה.? אני חושבת בליבי… מה.?
מה היא ראתה כלכך מעניין?
האדניות שלי ?פריחת הגרניום האדום , היחיד והמיוחד ברחוב שלנו?
התכלת שעכשיו התחלף לאפור של הים הפרוס ממולנו?
לא הצלחתי להבין.
אני מקווה שכוונות טובות היו לה.
ארבע הנשים האפורות הדבו לשולחן במרפסת הקטנה.עדיין מכורבלות במעיליהן הכבדים.
השכנה מביאה קנקן תה או קפה ומיני מתיקה. די קר בחוץ. אני מתפלאת שהם יושבים בחוץ.
אבל כשראיתי את העשן שמתאבך, הבנתי. ארבעת הנשים האפורות, מעשנות כבדות.
עכשיו השכן הצטרף. הוא לבוש , למרבה הפלא… בטרנינג חמים. הסיגריה נעוצה בזוית פיו. ,הוא עומד נשען על המעקה , ספל קפה בידו.
ארבע גברים במעילים חמים מצטרפים עכשיו לחבורה העליזה.
כולם אנשים בגיל העמידה , אני מבינה שאלה בני הזוג של הגברות…
המרפסת קטנה להכיל את עשרת האנשים..ועכשיו אני שמה לב ששניים מ הזוגות פורשים. כנראה לסלון הבית.גשם קל יורד, גם החשיכה .
אני מפליגה בדמיוני.
נכנסת עכשיו הביתעה . ארבע הנשים האפורות גם.
שעה קלה אחכ אני רואה את אחת הנשים האפורות, היא פותחת מטריה ורצה לאוטו.הגשם מתחזק. אין סימן לבן הזוג. הוא נשאר כנראה. היא יצאה .
כשהיא יושבת באוטו. היא מדליקה את האורות.עכשיו אני מצליחה לזהות בבירור, הרי זאת שולה, אי אפשר להתבלבל.אותה אשה , אשת מדון , סכסכנית בינלאומית..מה ?הצליחה גם שם להתקוטט? ואיפה בעלה? עכשיו אני רואה שהוא יורד בזהירות במדרגות החלקלקות.כעת היא מחכה לו.מעניין מה קרה שם?לשולה זאת תמיד יש מה להגיד , תמיד נועצת סכינים…
אשה בלתי נעימה בעליל.ואני חושבת מכל הסיפורים ששמעתי עליה , איזה מסכן בעלה, איש צנוע , שקט, הולך בהכנעה תמיד אחריה .איך זה שתמיד השקטים והצנועם נופלים בחיקן של קסנטיפות? עשו על זה פעם מחקר? וגם עדיין בדור הזה, שכולם כמעט דעתנים וחזקים ולא נופלים ברשתות של נשים ליליות כמו באגדות.
לשולה זאת,אלו נישואים שניים. סיפרה לי גאולה השכנה.היה לה פעם בעל , בריון קשקשים והיא היתה האשה הכנועה.זאת שתמיד תמיד במטבח , ואף פעם אין לה זכות דיבור, משהו כמו הנשים באירן או באיזה ארץ אחרת לא מפותחת, אולי פקיסטן?
שולה היתה אשה מוכה.עוד כשהיתה בהריון עם הבת הראשונה שלה חילמית, הוא חנק אותה כמעט.הפליא בה את מכותיו, וזאת למה?כי העזה לשאול בתמימותה, מתי הוא מתכוון להתחיל לחפש עבודה,שולה כבר עבדה במקום מסודר, ועול פרנסת הבית היה עליה בלבד, על זה היא ספגה מכות רצח, והתעלפה.הבעל הבריון שלה, שראה בה שק אגרוף, גרר אותה למקלחת והעיר אותה עם זרנוקי מים קרים. ואז השליך אותה על רצפת המקלחת בשאט נפש והלך.בשארית כוחותיה, קמה , לקחה שקית ניילון של קסטרו וכמה לירות שהיו לה במגרה הסודית, ונסעה לבית הוריה בירושלים. זה היה האוטובוס האחרון. היא עוד הספיקה .אספה את השיער הרטוב, שמה קצת אודם ומשקפי שמש של אודרי הפבורן. ההורים שלה, ישר ראו את סימני האגרופים. ' שולה ' הם אמרו "זה הסוף את לא חוזרת הביתה אליו. וביום ראשון את הולכת לעשות הפלה" שולה שתקה. נכנסה לחדר שהיה שלה ובכתה בשקט.
עוד באותו הערב, הוא הגיע , כמעט שבר את דלת הכניסה ונכנס כמו גלית אליהם הביתה. התחנן ובכה , יותר זה לא יקרה ! שולה אני אוהב אותך , טעיתי , סליחה!"
שולה לא שעתה לדברי ההורים.קמה אספה את שקית הניילון של קסטרו וחזרה איתו. חילמית נולדה אחרי שבעה חודשים. ובאמת הכל היה בסדר. שנה , שנתיים..אחר כך הטירוף שלו חזר ושולה המשיכה לחטוף מכות רצח.הפעם היא לקחה את חילמית ולא חזרה יותר.
המהפך שקרה לשולה , הגיע אחרי מסכת החיים הקשים שהיו לה עם אבא של חילמית.
היא עברה לעיר אחרת.מצאה עבודה טובה בחישובי שכר, היתה מנהלת חשבונות מעולה.עכשיו כבר היתה אשה חזקה,עם אגנדה ברורה . את בעלה השני, אלעזר, היא פגשה במדור השכר, פקיד אפור , גם הוא גרוש, שלא באשמתו…שתי הנשמות חברו יחדיו, שולה מיד הצטיירה כאשה דומיננטית, אשת ברזל,דעתנית. חברות לא היו לה.היא ממש לא הרגישה בצורך בהן.פטפוטים עם חברה, בזבוז זמן לפי דעתה, עדיף ספר טוב . אפשר היה לראות אותה יושבת במרפסת שלהם ומעשנת , שולה היתה מעשנת כבדה . אלעזר היה בחור עדין ושקט, שולה החזיקה את הבית ביד רמה.ואני חושבת לעצמי מה קרה שם במרפסת של השכנים, ששולה ככה עזבה במהירות, מישהו לחץ לה על היבלת?מישהו אמר מילה לא במקום?
מיד יוצא חץ מורעל שולה לא נשארת חייבת.