ארבע חודשים..ונדם

האור הגדול שהבאת עם בואך לעולם…נגדע ברגע אחד צורם וקר.שמונה חודשים היית בתוכי גדלת זזת הרגשתי כל תנועה ותנועה.אומרים שהקשר בהריון בין אמא לתינוקה הוא משו שאין לתאר במילים ואכן כך היה.לא אשכח את רגע הלידה שהבנתי שילדתי אותך אך לא שמעתי בכי ולא נתנו לי לראותך..רק לאחר דק ארוכות הביאו לי את המלאך הקטן שלי.ארבע חודשים וחמישה ימים של אושר של שמירה אובססיבית עליך בלתי מובנת..ארבע חודשים וחמישה ימים שעטפתי אותך נשמתי אותך והתפללתי לבורא עולם שישמור לי אותך .צפצוף אחד מצמרר ביום שישי קודר ואפל הפך לי את החיים.כל הדרך לבית החולים ניסיתי להנשים אותך..קראתי תהילים חיבקתי אבל בתוך תוכי ידעתי זהו זה הסוף.זה היה הזמן שבורא עולם קבע לך ולנו איתך . בשבעה הרגשתי כמו בסרט לא הבנתי על מה מדובר..אני הדמות המרכזית?? לא יתכן שזה קורה לי .כולם אמרו לי תהיי חזקה יש לך עוד שני ילדים ..האם זה אמור לנחם אותי?? לא לא הסכמתי להקשיב ..ובמהלך השבעה הגעתי להחלטה : אני לא מסיימת את החיים שלי אני אעמוד על שני רגלי קודם כל למעני וכשאני אאסוף את עצמי לאט לאט המשפחה תתיזק גם היא.ותודה לאל שובלי שלי כך היה.אין יום שלא חושבת עליך ..ומודה לך על ארבעה חודשים וחמישה ימים..שלך אמא.