ארבעים ושבע המדרגות

זה בנין ישן,אפילו עתיק מעט.
אבל היופי שלו שהוא ניבט לכוון הים הכחול הרגוע בחודש נובמבר.
למטה חנויות לממכר בגדים , חנות אחת של עיציצים ,מין משתלה קטנה,שריח הפרחים והצמחים נישא באויר המתוק של יום שמש סתוי זה.
הרחוב סואן וגועש. עיר גדולה באמצע היום . חניה כמעט אין. מסעדונת קטנה ובית קפה לידו.
יושבים אנשים שותים אספרסו קוראים עיתון ,עולם כמנהגו נוהג.
אני עולה במעלה המדרגות. לקומה החמישית. אין מעלית.המדרגות מיושנות , שיש שהיה פעם לבן ועכשיו אפור, במקרים מסויימים גם שבור קצת.המעקה מט לנפול,סכנה להאחז בו. מה שנקרא על אחריות העולה במדרגות או היורד בלבד…
אשה צעירה עוקפת אותי במדרגה העשירית, אני מאפשרת לה , יש לי זמן , אני לא ממהרת. ואני נחה בין קומה לקומה . אני מביטה בה, היא מחייכת,בת שלושים אולי, מכנסיים הדוקים בצבע בייג
נעלי עקב נמוכות באותו הצבע, חולצת קרם קלה מותאמת לאקלים החמים של היום. מסופרת קארה, והיא מדברת בשפת אמה,ערבית שוטפת.עכשיוהיאמגיעה לדלת השרוטה, שאני גם אמורה להכנס בה. היא דופקת קלות.גלעד פותח לה את הדלת. אני רק שומעת מהקומה התחתונה..
היי ממי מניש, מה הענינים… היא עוברתמיד לעברית יומיומית בלי מבטא לחלוטין.
אני מחכה עוד קצת במדרגות. נותנת לה הזדמנות להכנס.
חצי שעה עוברת והנערה לא יורדת.
עכשיו אני אוזרת עוז ודופקת בדלת.
גלעד פותח לי.
מחייך. כן אני כבר מתפנה …אומרץ
יושבת קצת.

מהחדר ליד רואה אותה יושבת על הספה רגליה מקופלות תחתיה והיא מלהגת בטלפון שלה בערבית. אם כן היא לא סתם לקוחה של גלעד, יש דברים בגו…
עכשיו גלעד מתפנה אלי.יש לי טלפון ואני יוצאת החוצה לדבר.
מסתכלת עליה.בחורה צעירה , נראית ישראלית , יווניה צרפתיה,לא משנה. הדמות של היפיפיה המיתולוגית ליילה חאלד המחבלת, כנראה נגוזה מכבר. ככה נראות עכשיו בחורות ערביות מודרניות חופשיות ושונות לחלוטין מהדגם הישן.
הן יכולות בקלות להתחבר עם חנון כמו גלעד…
ואכן העולם שלנו משתנה, היום כבר אפשר לאכול ארוחת בוקר בפאריס ובאותו היום ארוחת ערב בתל אביב..העולם עכשיו הוא כפר גלובלי וכולם גם נראים אותו הדבר.