אנחנו חיים בעולם … חשוב לקרוא !

אנחנו חיים בעולם של חוסר כבוד.
אין כבוד להורים כמו פעם, אין כבוד למורים, אין כבוד לאנשים מבוגרים.
אין כבוד לבנות. אין כבוד לבנים.
אין כבוד למה שההורים אומרים ולהם. אין כבוד לעזרה שהם נותנים לנו ולדאגה שלהם.
הגענו למצב שאף אחד לא יצליח להוריד לנו את הכבוד. לא יצליח להוריד לנערים או לנערות את הכבוד. שמילה אחת לא במקום… ואתה מוצא את עצמך במיון.
הגענו למצב שבנות כבר לא מכבדות את עצמן. מישהו "זורק" לה מילה, והם מוצאים אחד את השני כבר במיטה…
שחברה גונבת לחברה שלה את החבר.
בגידות אחד בשנייה… מספיק שסובבת את הראש לשנייה, הוא כבר הסתכל על מישהי אחרת ועזב אותך.
הגענו למצב שנשיקה זה כבר לא משמעותי כמו פעם.
שסטוצים זה כבר לא מעניין.

אנחנו חיים בעולם של אגו.
מדברים שעות על גבי שעות באסמסים, בפייסבוק, בוואטסאפ…
ובמציאות? כאילו לא מכירים אחד את השני.
רואים אותו או אותה, מסובבים את הראש.
הגענו למצב שאנחנו לא רוצים לשלוח הודעה, מחכים שהשני ישלח קודם…

אנחנו חיים בעולם של מכות ורציחות.
מילה אחת שתגיד לבן אדם, לא משנה בן כמה הוא, לא משנה אם הוא מבוגר או נער, לא משנה אם זאת אישה או ילד,
אתה צריך להיזהר שלא יכה אותך או ידקור אותך.
הגענו למצב שהורים מכים את הילדים שלהם עד לרצח!
שאבא רוצח את הילדים שלו ואת אשתו.

אנחנו חיים בעולם של אלכוהול, עישון ואונס.
הגענו למצב שלהסתובב בשעות 21:00 זה כבר מסוכן.
נערים ונערות, אנשים מבוגרים, ילדים בגיל 12 ואפילו טיפה פחות כבר התחילו לעשן ולשתות.
כבר אי אפשר להסתובב לבד, אפילו שנייה אחת אי אפשר לקפוץ למכולת בלי שמישהו יפגע בך.
הגענו למצב שאנשים חשובים בימינו אונסים נשים, גברים, ואפילו ילדים קטנים.
הגענו למצב שנערים לא שולטים בעצמם ואונסים נערות…

אנחנו חיים בעולם של התאבדויות ובריונות.
אנשים שופטים אחד את השני, מרגישים שהם מכירים את כל האנשים בעולם,
שמותר להם לצחוק על השונה, על האחר. על מישהו שהם לא מכירים בכלל חוץ מאת החיצוניות שלו.
הגענו למצב שהבריונות הפכה להיות יותר קשה בפייסבוק… כשכולם רואים. כשכולם קוראים אבל אף אחד לא חושב לעזור. להגיב.
הגענו למצב שמתעללים באותו ילד בבית הספר. למה? כי הוא לא הסכים לעשות מה שילד מהכיתה שלו אמר.
הגענו למצב שילדים לא מוכנים לסבול את ההתעללות הזאת ומתאבדים.
הגענו למצב שילדים מעלים סרטונים ליוטיוב על כל הסיפור המלא שלהם ומתאבדים לאחר מכן.
הגענו למצב שילדים פוגעים בעצמם רק כדי להעביר את הכאב שאחרים גרמו להם.

אנחנו חיים העולם של אייפונים, גלאקסי, אייפדים, מחשבים…
כל יום וכל היום אנחנו סביב זה.
לימודים? פלאלפון ביד.
בבית? פלאפון ומחשב.
הפסקות בבית הספר? פלאפון.
עבודה? פלאפון.
שירותים? פלאפון.
מקלחת? פלאפון.
וזה לא הסוף… בכל מקום אנחנו עם הפלאפון או מחשב.
זה כבר לא משנה כמה ננסה להתנתק מזה. אנחנו מכורים לזה.

אנחנו חיים בעולם של פייסבוק ורשתות חברתיות אחרות.
כבר להתחיל עם בנות זה לא כמו פעם.
זה לא כמו הדבר הזה שנקרא "את באה לפה הרבה?"
היום כדי להתחיל עם מישהי, אתה צריך רק את השם ושם המשפחה שלה.
אתה כבר לא צריך את הטלפון שלה, יש פייסבוק. נדבר שם.
אתה רואה מישהי יפה, את רואה מישהו חתיך, את תוסיפי אותו ותדברי איתו שם.
לא כמו פעם, שהיינו מתביישים לגשת לאותו אחד או אחת כדי להתחיל איתו או איתה.
הגענו למצב שאנחנו מתחזים לאנשים רק כדי לקבל אותו יחס שהאחר מקבל.
אנחנו מתחזים לאנשים כדי להרגיש שאוהבים אותנו. ששם לא ישפטו אותנו.

העולם שלנו התדרדר… אבל אפשר לשנות אותו. אם רק מישהו יעשה משהו..