אפס בסתר

אפס בסתר
אני מגדיר את עצמי אפס בסתר,
אבל בגלל שאני אומר את זה על עצמי אני מניח שזה בסדר.
הכל אצלי הולך הפוך,
בחורף אני ישן עם מאוורר ובקייץ עם פוך.
המלח בקפה והסוכר בסלט
ובכביש תמיד צופרים לי על זה שאני נוסע לאט.
אבל לא בגלל זה אני אפס בסתר כי את זה אני מסתיר ברחוב ,
אני אפס כי אני עושה את זה ממש טוב.
כולם מתעניינים בי ורוצים להכיר לי,
לא שואלים אותי פשוט אוהבים אותי.
הבוס תמיד נחמד והשכנים תמיד מחייכים
אבל בתכלס אף אחד לא רואה שאני סובל מבפנים.
אני אפס כי אני מסתיר הכל והמון,
אני אפס כי אני כבר על גבול השיגעון.
בפנים אני בוכה בחוץ אני צוחק
והפחד הוא שיום אחד הכל יתפרק.
בפאב אני שותה ומשחק אותה זיין ,
אבל בלילה אחרי שאין מיים חמים כרגיל, יוצא הכאב שהחיל מזמן.
הקטע הוא שאף אחד לא יודע שאת המאוורר בחורף אני לא יודע לכבות,
ושאת הפוף בקייץ אני מתעצל לעלות.
אף אחד לא יודע שתמיד הקפה שלי מלוח,
שאני נהג גרוע ושנגמר לי הביטוח.
כולם חושבים שהחיים שלי מושלמים, אבל תכלס?
אני סתם אפס בסתר שמפחד יגלו אותו אחרים.
אז אני סובל והכל באשמתי בסוף,
כי הדמעות בבוקר ממלאות לי את הקפה בכוס.
בגלל זה אני מגדיר את עצמי אפס בסתר,
אבל בגלל שאני אומר את זה על עצמי אני מניח שזה בסדר.