אף אחד לא שואל איך מרגיש חופש בכלוב.

ממליצה לשמוע את השיר תוך כדי קריאה:

אף אחד לא שואל את עצמו מה מרגישה ציפור כלואה בלב,אף אחד.
אני רק עמדתי ליד הכלוב הקטן והתבוננתי בעני הציפור בעצב " ישעו אותי עם העשה זאת."
אמרתי כמעת בבכי .
הציפור רק הנהנה כאילו שהיא מבינה.
" אני מרגישה כמוך, אני רוצה לעזור לנצח את האכזריות!" סיפרתי לה מכל הלב.
הצבעים היפיפים של הציפור הבריקו בשמש כאשר היא החלה ליזרוח ובישרה לי שעוד שעתיים ,שלוש מתחילים הלימודים.
" רע לך בכלוב. רע בבית שבו לומדים? את מבינה כן?" שאלתי אותה בהסברים מפורטים.
הציפור מתחה את כנפיה ופלטה שריקות לעבר ציפור אחרת שישבה על העץ שסמוך לכלוב הישן שכלא את החופש, את הציפור ואת האהבה.
" אני משחררת אותך" אמרתי ופתחתי את הכלוב וזכיתי לראות את שתי הציפורים עפות יחד לעבר השמש, לעבר השמחה והאושר.
בעצם עמדתי כך שעתיים עד שראו אותי מתרחקת לכיוון הציפורים החופשיות לכיוון הטוב.
הנשמה שלי גדלה וניסיון זרם בעורקי.
" חופש זו המטרה המרכזית!" חשבתי הרי למה שיחררתי את הציפור? למה?
בשביל החופש וההנאה ממנו.
" אלוואי וכולם היו מבינים זאת…"