אסוציאציות

משהו מתקדם בצעדי ענק וזה לא מתאים לי.
הזמן לא נכון, התקופה הארורה לא קשורה, אבל משהו לא מרפה ומתגלגל במורד גבעה, כמו גולה גדולה ויפה, עם כל כך הרבה צבעים שזה בלתי אפשרי לא להסתכל עליה.
ברגע שמסתכלים, היא דורסת אותך. היופי המהפנט הוא המסוכן ביותר, ואני, חסרת אמצעי הגנה, נדחסת אל האדמה הקשה, כמו אל תוך קבר.
אבל הקבר עמוק ולרגע אני חוששת שאני אדחס לעד, אפול ואתלכלך ואקבל מכות מהאבנים הזדוניות שתקועות כמוני באדמה, מחכות לקורבנות שיגיעו.
ואני עוצרת ועדיין אפשר לראות את השמיים התכולים שעד לפני רגע הייתי כל כך קרובה אליהם, וכעת הם רחוקים שנות אור וחושך ממני, יפים כל כך שאני בוכה.
האנשים שהכרתי מסתכלים מלמעלה, מושיטים ידיים שלעולם לא אוכל לאחוז.
אני מרגישה קטנה, קטנה כל כך שהאוויר כבד עליי, ואני נופלת שוב אל תוך האדמה, כאילו זה אפשרי. ואני נעלמת בתוך הקרקע האינסופית, והכול בגלל השינוי שאיים להגיע, ואכן הגיע, והפחיד אותי עד מוות.