אני.

זה לא סיפור- זו האמת.
זה לא בלוג- כי אני משעממת.
זה רק אני. מה שאני.
למרות שאני בטוחה שאף אחד לא יקרא את זה אני בכל זאת אכתוב את זה. לעצמי. להבין מה אני באמת. לעשות סדר במחשבות המבולגנות מאוד שלי. אז פשוט אם מישהו יקרא את זה- שיקרא לא ממש אכפת לי.
טוב. אז אני רק ילדה בת 12 משעממת ורגילה בלי חיים כמו כל בן 12 אחר. מאיפה אני, אני לא אגיד. וגם לא מה השם שלי. פשוט תכנו אותי אממממ.. דרקולה. כן זה נשמע סבבה. אז לפי הכינוי שלי באתר הבנתם שאני אוהבת מפלצת של מלון. זה לא הסרט היחיד שאני אוהבת ואין לי סרט או סדרה אחת שהם לדעתי הכי טובים אבל בקיצור אני אוהבת סרטים וסדרות מצוירות\\\\ מצחיקות\\\\ מפחידות\\\\ מסתוריות\\\\פנטזיה ועוד מלא. אני אוהבת לקרוא והספר הכי אהוב עליי הוא אוקסה פולוק, אבל הספר הכי טוב הוא השלישי בסדרה. אני אוהבת לשמוע מוסיקה ואתם יכולים לדעת איזה לפי הספר הראשון והיחיד שכתבתי. אני אוהבת כל מיני דברים חמודים כמו פנדות ,חדי קרן, גמדים שמקיאים קשת בענן, וכל מיני דברים חמודים כמו שיש בגרוויטי פולס. אממממ.. הצבעים הכי אהובים עליי הם סגול כחול ושחור. אני אוהבת לצייר ואני כנראה מציירת יפה לפי מה שאנשים אומרים. החיה הכי אהובה עליי היא סוס ובכליי אני אוהבת חיות ויש לי שתי ציפורים כלב וארנב. אין לי הרבה חברות כי כולם חושבים שאני מוזרה. וזה נכון כי אני מוזרה בדרכי: \\\"and if i seem a little strange well, that because i am\\\" כמו שאמרו the smiths. אין לי אופי אחיד לבנים שאני מתאהבת בהם אבל הם בדרך כלל באד בויז. כנראה בגלל שאני כל כך טובה וחננה אני נמשכת למה שאני באמת רוצה להיות. אני לא באמת יכולה לגבש את האופי שלי למילה אחת או שתיים כי אני בכל סיטואציה שקורית לי אני בן אדם אחר. אני יודעת שאני משעממת אבל זה בעיקרון אני. אז אני די מורכבת ואף אחד לא יכול לקלוט אותי, אפילו לא המשפחה שלי. טוב, נראה לי שסיימתי פה. אז ביי.