אני פה כדי להשאר

לכל אחד יש סיפור משלו, רצף חיים משלו
הוא מחליט לבד,
הוא מסתכן לבד,
הוא נושם לבד,
והכל בכוחת עצמו,
כואב לו לאדם הזה, הוא זועק לעזרה,
אך האחרים פשוט מסתכלים וצופים באדם שנרקב מבפנים,
למה הם לא עוזרים? מי יודע?
אף אחד לא יכול לדעת מה עובר במוח האנושי, כל אחד יודע על עצמו, אבל הוא באמת יודע?

קרה לכם פעם שחשבתם-למה אני קיים?
למי אני שייך?
מה אני עושה פה בכלל?
תסבירו לי למה חשבתם כך?
תוקירו את החיים כי אתם לא יודעים מתי הרצף ייגמר,
תשמחו שאתם קמים כל בוקר!
תשמחו שאתם בריאים ושיש לכם מישהו שאוהב אותכם, גם אם הוא לא קרוב, גם אם עוד לא פגשתם אותו,
יש חיים מעבר למוות! פה זה רק ההתחלה, פה לומדים, פה טועים!
אז למה אתם רוצים לעבור לעולם חדש מבלי להתכונן בכלל?

אני בטוחה שלחלק מכם הדמעות זולגות על הלחיים כרגע כי אתם מבינים עד כמה חשובים החיים, אתם מבינים שאם לא תעשו מעשה אף אחד לא יבוא לעזור לכם, לשמח אותכם, להושיט לכם כתף כשאתים עצובים, אתם לא חייבים להיות בני האדם הכי פופולאריים בבית הספר או בעבודה, מספיק שיש לכם שניים שלושה חברים אמיתיים שאתם יודעים שהם ימשיכו אתכם לכל מקום,

גם מעבר לאור, לחיים שאחרי המוות.