אני? ערסית?

ערס לפי מילון אבן מיכלי, הוא עבריין שוליים שנתפס וישב מיליון פעם בכלא על עבירות קטנות עד בינוניות משום שלא היה מספיק מתוחכם לצאת מהן, אחד שיורק על זונות ומקלל אותן רק משום שעבר עליו יום קשה, וכמובן מעשן כבד- כל סוגי החומרים.
בכלל, ערסים זה מושג סובייקטיבי להפליא- תלוי היכן נולדת ובאיזו סביבה אתה מתערבב.
אני כזו שאף פעם לא כינו אותה ערסית, למה? כי אולי הייתי בהירה יתר על המידה עבור ההגדרה הנפוצה, אולי משום שהייתי דג ולא התחצפתי שלא לצורך, אולי כי הייתי יותר מדי זונה, ואולי משום שתמיד היו מסביב אחרים שעשו יותר שטויות ממני..
ואז הגיעה השעה הזו שאנשים טובים ניסו לשכנע אותי להרשם ללימודים. כל עוד השלמתי את מקצועות הבגרות החסרות, הרגשתי הכי עילוי שבעולם- היה שווה לעבוד ולהרוויח כסף כדי להגיע לתעודת הבגרות הנכספת, זו היתה משאלת לב שפעם נראתה רחוקה כל כך, ופתאום הפכה לממשית ואפשרית. הפתיע אותי כמה פתאום המקצועות הבלתי ניתנים לפיצוח ולהבנה בתיכון- הפכו למבחנים קלים ופשוטים יחסית. אבל אחרי התעודה הנכספת, האנשים הטובים דרשו שאלך להרשם לאיזו אוניברסיטה או מכללה כאלה- עם אנשים שהאף שלהם באולימפוס הרחוק. אני זוכרת את היום הזה כאילו קרה אתמול- כי הכבוד שלי נפגע והתרסק שם, יותר מאשר במועדון או יותר מאשר כשחטפתי מכות או כל דבר אחר. כולם הסתכלו עליי מלמעלה מתוך הבשמים היקרים שנדפו מהם ומהבגדי מותגים שלהם, ואיזו מזכירה הסתכלה לי על הפסיכומטרי 417 שקיבלתי ואני בחיים לא אשכח איך היא פתחה את העיניים שלה והביטה בי ושאלה:״את רצינית? עם זה את באה?״. פתאום הבגרות שלי שהוצאתי נראתה ממש לא משהו, והפסיכומטרי שירקתי עליו דם ולמדתי אליו תוך כדי עבודה עם לקוחות- גונבת רבע שעה פה ועוד חצי שעה שם- מחביאה את הספר מהבוס שלי כי אם היה מגלה- הוא היה קורע לא רק את הספר אלא גם את הצורה שלי, אותו פסיכומטרי הצליח לזעזע את המזכירה המהוללה של מחלקת הפלצנים. פתאום היתה לי הארה- שאני בעצם ערסית, סוג של ערסית מצויה- שהיא די סתומה ושהיא רוקדת על עמוד כדי להרוויח כסף, וגם שוכבת עם כל מיני טיפוסים בשביל כסף או חיבוק או מילה טובה, ושהיא בחיים לא תתקבל לשום אוניברסיטה עם הציונים של הבגרות המטופשת שלה. תוך כדי ההארה הזו שהיתה לי, קלטתי שהמזכירה ההיא עדין בוהה בי מנסה להבין אם עבדתי עליה שניסיתי להתקבל למחלקה שלה או שאני מתכוונת לשלם לה על בזבוז זמן מיותר אותו הקדישה לי. זה מסוג הרגעים שנכנסתי לקונכיה שלי, והרגשתי עוד יותר נמוכה מקומתי הקטנה ממילא, והדמעות חנקו לי את הגרון חזק מבפנים- רק מבפנים כי אני לעולם לא אבכה החוצה.. הלכתי משם, קניתי ספריי שחור, וריססתי על החומה את המילה ״זין״. חייכתי לי והגעתי למסקנה שדווקא כיף להיות ערסית