אני מתגעגעת כל כך
הסתכלתי מסביב על כל המצבות.
מסתכלת על כמה אנשים מתים
כאילו אלוהים לוקח את כל האנשים הטובים.
אני יושבת במכונית ליד הקבר שלו.
ניזכרת בכל הדברים הטובים.
כל הצחוקים שלנו.
הוא היה בן אדם נפלא!!!
כבר 3 שנים בערך אני לא רואה אותו.
כל הזמן מסתכלת על הדלת מחכה שיכנס דרך הדלת ויגיד לי שהכל בסדר.
אבל זה לא קורה.
אני יושבת לבד באוטו מסתכלת על אימא אבא סבתא דודים שלי אחים שלי
ואני שבורה.
לא יכולה להחזיק את עצמי לבד.
דמעה נפלה לי אבל מיד ניגבתי אותה.
אסור לי להשבר בשבילו.
אני לא יבכה לא יראו אותי בוכה לא הפעם.
אני לא יבכה. לבכות זאת חולשה.
אבל מתחת למים במקלחת זה בסדר אפחד לו רואה אותי.
אפחד לא יודע שבכיתי.
זה טוב שיחשבו שאני חזקה.
אני צריכה להיות חזקה.
אבל אני רוצה להתפרק על מישו.
שיחבק אותי ויגיד לי שהכל בסדר.
שיואהב אותי.
אבל זה מה שהוא עשה, אהב אותי, הצחיק אותי, ועזר לי.
אז סבא למה הלכתה?
אני מתגעגעת.
לראות את הקבר שלך זה כואב.
אני רוצה לראות אותך.
אתה הייתה כל כך טוב למה לקחו אותך?!
אני אוהבת אותך <3
אני רוצה שתחזור….
:'(
תגובות (1)
וואו, עצוב..שלא תדעי עוד אבל ועצב בחייך..