אני משקר (יום הזיכרון)
אני קם בבוקר ולובש את החולצה הלבנה. היום יום הזיכרון.
תמיד פחדתי מיום הזיכרון. פחדתי שהם יגלו.
היום זה יום הזיכרון הראשון שלי בחטיבת הביניים.
יונתן למד בחטיבת הביניים שלי, אחר כך בתיכון, 6 שנים הוא היה תלמיד, אחר כך צבא, נו אתם מכירים את המסלול.
השנה, המשפחה שלי תבוא לטקס בבית הספר, וכולם יגלו.
כולם יגלו שבבוקר, כששואלים אותי למה אני מאחר ואני עונה שזה אשמתו של אחי, שהוא בטעות לקח את הסנדוויץ' שלי, אני משקר.
שכל פעם שמתפלאים על ה100 במתמטיקה ואני אומר שאחי לימד אותי את החומר הזה כבר שנה שעברה, אני משקר.
שכל פעם שאני הולך לשחק כדורסל עם אחי, אני משקר.
בכל פעם שאני בוכה ואנשים מתאספים מסביב, אני אומר שרבתי עם אחי בבוקר. אני משקר.
אני מקווה שיבינו
שזה לא כי אני שקרן או משהו כזה, באמת לא.
הוא חי, אני לא שיקרתי.
הוא פשוט חי בלב שלי.
תגובות (5)
מדהים.אתה כותב ממש יפה! זה אמיתי??
היי אני בת חח כתבתי את הסיפור מנקודת מבט של דמות וכן הסיפור הוא אמיתי
וואו וואו וואו ! איזה מדהים ממש נשאבתי לסיפור וקראתי אותו אפילו כמה פעמים. כתיבה מעולה, מצמררת, סוחפת ומרגשת שמתאימה בדיוק לערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה.
מדרגת 5:)
תודה לך ריגשת אותי.
אני לא חושבת שהוא צריך לחשוש מהתגובה שלהם על כך שאחיו מת… אבל בכל אופן, כתיבה ממש יפה. אהבתי