אני לא יכולה יותר !!!

אתם לא תאמינו מה קרה לי עכשיו ועם יש משו שחושב שזה בגלל שאני רוצה צומי
אז יקפוץ אני רצינית!!
אבא שלי התעצבן עלי שקבלתי 28 בערבית ולא היה לי אכפת מזה בכלל
אז התחלנו לריב ואני לא הכי זוכרת מה אמרנו אבל ממש ריב וכל זה
אני צריכה גם לגמור את העבודת שורשים היא למחר ואני כאילו גמרתי
אותה רק נשאר לי לסדר את העמודים ולרשום את התוכן עיניים.
אז קיצר רציתי ללכת לגמור אותה ואבא שלי לא הסכים כי אמרתי שאני לא
צריכה בית ספר והוא חרא אז הוא שאל אותי למה אני רוצה לגמור אותה עם
בכלל אני לא רוצה ללכת לבית ספר. אז התעצבנתי ומשכתי את הכיסא יותר מידי
חזק והוא כמעט נשבר אז אבא שלי אמר:"עם את תשברי אותו את תשבי על הריצפה"
אז כמתי מהכיסא והתישבתי על הרצפה!!! ישבתי שם במשך לפחות 20 דקות
ובכיתי בכיתי ובכיתי ובכיתי עד שהחלתתי לקום מהרצפה וללכת לחדר
לקחתי 350 שקל ונתתי לאבא שלי ואמרתי :"מאה חמישים בשביל הבגדים והנעלים
מאה חמישים נוסף על חלק מהתרופות וחמישים למשו נוסף" לקחתי את מה שרציתי
והתכונתי לברוח מהבית לאזאזל !!!!!!!! ועם אתם לא מבינים מה זה אומר בשבילי
בשביל המצב שלי זה אומר התאבדות ואני כמעט עושה את זה בכל יום ולמה ?!
כי אני מרגישה שאף אחד לא חבר שלי וכל פעם שמקללים אותי אני נעלבת מבפנים
ואני מחזירה רק כדי להרגיש טוב ולא בכוונה של לפגוע וכן אני מרביצה אבל למה?
כי בענבלים ובטל (הבתי ספר הקודמים) הרביצו לי ואבא שלי לקח אותי להגנה עצמית
אז אני משתמשת בזה בקטע הלא נכון כי אני יודעת ללכת מכות כשצריך אבל אני מרביצה
כאשר משו פוגע בי ואני באמת שלא מנסה לפגוע אתם לא יודעים עד כמה אני רגישה
וכן יש ילדים בכיתה שמעליבים אותי . וכן נסיתי להתאבד כמה וכמה פעמים אבל אז חשבתי וכן אולי לפעמים אני שמחה אבל רק לכמה שניות שזה לא.מספיק מקווה שלא תחשבו שאני צומית
על המשפחה שלי שאוהבת אותי ואל החברה הכי הכי טובה שלי שאני לא רוצה לפגוע בה
אבל יש לי 'חברות' שאני לא הכי בטוחה שהם חברות שלי ויש את הצבועות בכיתה שלי
שרק בגלל המחלה שלי מרחמות עלי ומתנהגות יפה וכל זה אבל תאמת שאני לא שמה עליהן
ואני חושבת שהחיים גרועים ומבאסים כי אני חושבת שאני מכוערת שאפחד לא אוהב אותי
שאני מפגרת וכל זה כי אני לא שמחה !!!!!!!!!!!
ועם אתם רואים אותי מחייכת ושמחה תמיד זה לא תמיד אומר שזה מה שאני מרגישה